כזאת ניסיתי: Polaroid Snap

אם לשפוט עפ"י המבטים המזועזעים שתקע בי מי שמסר לי את ה-Polaroid Snap לבדיקה, ישנן שאלות שלא אמורים לשאול במעמד כזה. אני מדבר על שאלות כמו "יש לה Wifi?", "איך היא מתחברת לטלפון?", מה, אין לה מסך? איך אני אמור לראות את התמונות שצילמתי?". כל השאלות האלו פשוט אינן רלוונטיות למצלמה הזאת, מאחר ולמעט טוויסט קטן בדמות חריץ לכרטיס זכרון, ה-Snap מספקת תוצר וחויית שימוש שאינה שונה במובן הבסיסי שלה ממצלמות האינסטנט ההיסטוריות של פולרואיד.

Polaroid Snap (צילום: גד גניר)

בסביבה שלי, המצלמה הזאת עוררה עניין חסר תקדים, ואני מדבר איתכם על אנשים שרגילים לראות אותי מקבל לא מעט חפיצים אטרקטיביים. בעולם שבו מיעוט הולך וקטן מצלם עדיין עם מצלמות "אמיתיות" (ולא, אני לא מדבר על המצלמה בסמארטפון או רחמנא ליצלן בטאבלט שלכם), ומיעוט אפילו קטן מזה מפתח את התמונות שצילם, מצלמה שמדפיסה באופן מיידי את התמונות שצילמתם היא אטרקציה שקשה שלא להתלהב ממנה.

Polaroid Snap ללא מכסה עדשה ועם עינית פתוחה (צילום: גד גניר)

הנתון הטכני היחיד שפולרואיד מוכנה לנדב על המצלמה הזאת הוא שיש לה חיישן ברזולוציה של 10 מגה פיקסל. חפירה ברשת העלתה כי רוחב הצמצם שלה עומד עלf/2.8,  שזה לא רע למצלמה דיגיטלית ברמת המחיר הזאת. אורך המוקד של המצלמה הזאת קבוע, מה שאומר שכמו בסמארטפון שלכם, אין כאן זום אופטי (וגם לא דיגיטלי). בניגוד לסמארטפון שלכם (וכפי שציינתי קודם), אין למצלמה הזאת מסך ועל מנת לראות את מה שאתם רוצים לצלם, תאלצו להשתמש בעינית קטנה ששליפה שלה מפעילה למעשה את המצלמה. ה-Snap מציעה מעט מאוד פיצ'רים מיוחדים: בחירה בין שלושה פילטרים לצילום: רגיל (שאינו נראה רגיל, אך אגיע לזה בהמשך), שחור לבן, ו-Vintage Sepia. קיימת אפשרות לבחור אם להדפיס את התמונה עם או בלי מסגרת שדומה למסגרת הלבנה האופיינית למצלמות פולרואיד, וישנו טיימר מובנה המאפשר השהייה של 10 שניות בלבד. בניגוד למצלמות הפולרואיד ההיסטוריות, למצלמה זו תוכלו להכניס כרטיס זכרון ולשמור את התמונות באופן דיגיטלי.

כל הכפתורים של ה-Polaroid Snap מרוכזים בחלקה העליון (צילום: גד גניר)

אין צורך בראשי דיו ב-Snap. תמונות מפותחות על דפי צילום Polaroid Zink בגודל 3 על 2 אינטש. אם תרצו, תוכלו לנפנף בתמונות מיד לאחר יציאתן מהמצלמה, אך אין בכך באמת צורך, התמונה מופיעה באופן מיידי על נייר הצילום בניגוד למצלמות הפולרואיד הקלאסיות.

דפי צילום ל-Polaroid Snap. תענוג לא זול (צילום: גד גניר)

מבחוץ, ה-Polaroid Snap נראית קצת כמו מצלמת צעצוע. היא מגיעה בצבעים שחור, לבן, אדום או כחול, וכל הכפתורים שלה מרוכזים בחלקה העליון. בחלק התחתון תמצאו תבריג חצובה סטנדרטי, ומצד שמאל חריץ ההרחבה לכרטיס זכרון MicroSD, ושקע MicroUSB לטעינה, נחמד שאין צורך לסחוב איתכם מטען שונה כאשר אתם לוקחים אותה איתכם לטיול (אלא אם יש לכם Nexus 6P או אייפון). פתח יציאת התמונות ממוקם בצד שמאל. ה-Polaroid Snap היא ללא ספק אחת מהמצלמות הפחות נוחות שיצא לי לעשות בהן שימוש. ראשית, הכפתורים בחלק העליון רגישים באופן קיצוני למגע, בייחוד כפתור בחירת הפילטר אשר נוטה להילחץ בטעות מבלי שתשימו לב. השילוב של הרגישות הזאת למגע, יחד עם צפיפות של הכפתורים על הדופן העליונה של המצלמה, יצר המון מצבים בהם רגע לפני הצילום הבחנתי שאני עומד לצלם בפילטר הלא נכון. גם העינית הנשלפת רגישה מאוד למגע. כאן זה חמור יותר מאחר ואם היא נלחצה בטעות כשהמצלמה בתוך התיק שלכם, המצלמה נדלקת, ואז כל הכפתורים הרגישים האחרים מצטרפים לחגיגה. הדבר היחיד שעומד בין חגיגת הרגישויות האלו לעשר תמונות (יש רק עשרה דפי צילום בכל חבילה) שחורות ומקומטות בתוך התיק שלכם, היא העובדה שכל עוד מכסה העדשה המגנטי מונח במקומו, המצלמה לא תצלם. יחד עם זאת, ההסתמכות הזאת על הצמדה מגנטית בלבד, לא מבטיחה ב-100% שהכיסוי הזה אכן ישאר במקומו. בעיה קריטית נוספת היא העינית. קיים קשר רופף בלבד בין מה שתראו בעינית האופטית של המצלמה לבין מה שתצלמו בפועל. משהו בזוית העדשה פשוט לא עובד נכון, ובחלק גדול מהתמונות שצילמתי, אובייקט שחשבתי שיימצא במרכז התמונה, ברח בתמונה המודפסת הצידה במקרה הפחות גרוע, או שנחתך לחלוטין מהתמונה. כשכל תמונה עולה מספר שקלים, הבעיה הזאת מתסכלת במיוחד.

Polaroid Snap מאחור. אין מסך (צילום: גד גניר)

העינית של ה-Polaroid Snap במצב פתוח (צילום: גד גניר)

Polaroid Snap עם מכסה עדשה סגור. המצלמה לא תצלם במצב כזה (צילום: גד גניר)

איכות התמונות שמדפיסה ה-Polaroid Zoom אינה יכולה להתחרות באיכות שמציעות מצלמות דיגיטליות באותה רמת מחיר. למען האמת, היא גם לא יכולה להתחרות באיכות התמונה של רוב המצלמות בסמארטפונים שיצא לי לבדוק כאן, גם מצלמות שפחות התלהבתי מהן. התמונות לא חדות מספיק, הצבעים בפילטר ה"רגיל", יוצאים מוזר, כאילו נעשה בכל זאת שימוש בפילטר כלשהו, ובפילטר ה-Sepia אני ממליץ לכם בכלל לא להשתמש, חבל על דף הצילום, היו יכולים לקרוא לפילטר הזה "צבעים מעוותים שמזכירים את הבוקר שאחרי שואה אטומית". אחת הבעיות הקשות בתמונה היא עניין החשיפה. תאורה חזקה מדי שורפת את התמונות. תאורה חלשה מדי מפיקה תמונות כהות ומצאתי את עצמי פעמים רבות מביים את הסביבה שלי ונותן הנחיות סותרות בכל הקשור להיכן אנשים אמורים לעמוד כדי שהתמונה תצא באיכות ראויה ("לא, אני לא יכול לצלם אתכם על רקע החלון", "למה נעמדתם מול החלון?", "יש כאן יותר מדי אור" וכו'). תוסיפו לכך את עניין העינית שציינתי קודם ותקבלו סיטואציה חברתית שנגמרת יותר מדי פעמים באכזבה.

הדגמה של שילוב הרגישות לאור, יחד עם פילטר Sepia, בתמונה מימין למטה (צילום: גד גניר)

Polaroid Snap מצד ימין (צילום: גד גניר)

Polaroid Snap מצד שמאל (צילום: גד גניר)

חיי הסוללה במצלמות קונבנציונליות נמדדים בכמה מאות או אלפי תמונות היא מסוגלת להפיק בין טעינה לטעינה. ב-Polaroid Snap מדובר בעשרות תמונות בלבד. אמנם הסוללה לא נדרשת לתמוך בפלאש קסנון או במנוע אשר מזיז מנגנון זום, אך להזכירכם, היא מספקת כוח עבור מדפסת תמונות קטנה, אתגר שמצלמות אחרות לא נדרשות לעמוד בו, לכן זה פחות או יותר נסלח.

מחירה של ה-Polariod Snap לא נשמע מרתיע במיוחד: 499 ש"ח בלבד. את המחיר האמיתי תשלמו אח"כ, על דפי צילום: על חבילה של 50 דפים תשלמו לא פחות מ-159 ש"ח, או במילים אחרות 3 ש"ח ו-18 אגורות על כל תמונה, תענוג יקר, שהופך ליקר אפילו יותר כשחושבים על כך שנדרש לא מעט תרגול כדי להגיע לתוצאות ראויות. ולמרות החסרונות, קשה לשפוט את ה-Polaroid Snap בפרמטרים של מצלמה אמיתית. מדובר במוצר חברתי, מבלי שתהיה בו אפשרות מובנית לשיתף בפייסבוק, אינסטגרם או טוויטר. אתם קונים את המצלמה הזאת ומרגישים לפתע פופולאריים כמו צלם המגנטים בחתונה. המצלמה הזאת מייצרת משהו שהתרגלנו משום מה לוותר עליו: תמונה פיזית, מוחשית, כזאת שניתן להחזיק בידיים, לתלות על לוח שעם במשרד או לתלות על מגנט על המקרר. את התמונה הזאת את מקבלים באופן מיידי. העובדה שהתמונה היא משהו מוחשי, מפצה לפעמים על האיזורים הלא ממוקדים או על הגוונים הלא ריאליסטיים שמשווים לתמונות מראה אינסטגרמי משהו. הייחוד הזה מייצר חיבור גדול הרבה יותר לעשרות התמונות האלו ממה שכנראה יש לכם לאלפי התמונות האיכותיות יותר שצילמתם עם הסמארטפון שלכם, ונשארו קבורות בתוך כרטיס הזכרון שלו.

חלק מהתמונות שצילמתי עם ה-Polaroid Snap (צילום: גד גניר)

המצלמה נמסרה לבדיקה באדיבות רשת באג