כזה ניסיתי: B&O Play A2

מספר חודשים לפני השחרור שלי מהצבא, אחד המפקדים בבסיס החל לרמוז לי ולעוד כמה חיילים ששירתו במוצב של חיל הים ברצועה, על אפשרות לעבוד באופן אזרחי לאחר השחרור באבטחה של אחת מאסדות הגז בים התיכון. מה שבעיקר הלהיב אותי באותה תקופה היו המספרים שנזרקו באויר לגבי המשכורת הצפויה במשרה הזאת, משהו שנע באותם ימים בין 10,000 ל-12,000 ש"ח. היו אלו מספרים אסטרונומיים עבור חייל כמוני שקיבל באותם ימים משכורת של כמה מאות שקלים שהועברו באופן כמעט מיידי במלואם לחברת הסלולר שבה הייתי מנוי, כשעוד היה נהוג לשלם סכומים כאלו. התחלתי לתכנן כבר מה אקנה במשכורת הראשונה. היתה לי רשימה מסודרת, וחגגתי ברשימה הזאת. תכננתי לקנות לעצמי קודם כל מחשב חדש, כסא חדש לחדר שלי, ונגן MP3 חדש, אחד מנגני ה-Jukebox הראשונים של Cretive, שהתהדר בנפח מטורף של 4 גיגה. לאחר יצירת הרשימה, התברר שנותר לי כסף מהמשכורת הראשונה שעדיין לא קיבלתי ואף אחד לא הבטיח לי בוודאות, אז חזרתי שוב לכל אחד מהסעיפים, ובחרתי את המוצרים הכי יקרים שיכולים היו להתאים לצרכים שלי.

B&O Play A2 (צילום: גד גניר)

חלפו הימים, השתחררתי מצה"ל וישבתי וחיכיתי לטלפון מהאסדה. זה כמובן לא קרה. באופן מפתיע ולא צפוי לחלוטין, המפקד בצבא דיבר באויר, ונותרתי עם אוברדראפט מעיק, משרה של טלמרקטינג ממנה התפטרתי כעבור שבועיים, ורשימת קניות ב-Favorites שלי בדפדפן שהיתה רחוקה מאוד מלהתגשם. עברו כמה חודשים, השגתי עבודה במוקד שירות לקוחות, והתחלתי לאט לאט לקנות לעצמי דברים מרשימת קניות מעודכנת יותר, כשהפעם התקציב מהווה גורם שיש להתחשב בו.

למה אני מספר לכם את כל זה? כי הרמקול האלחוטי שקיבלתי מיבואנית B&O, ה-A2, הזכיר לי את התקופה שבה היה לי (בדמיוני) המון כסף, וההגבלה על קניית גאדג'טים יקרים היתה אך ורק זמנית, בהתאם למה שאצליח לקנות מהמשכורת הראשונה או השנייה שבסופו של דבר לא קיבלתי. על Bang and Olufsen כבר דיברתי בעבר בבלוג הזה כשבדקתי את ה-H3, אזניות In Ear משובחות של היצרן הדני. את ה-B&O Play A2 פגשתי לראשונה בהצגת קו המוצרים Play של החברה בישראל. ההדגמה של הרמקול הזה היתה מאלפת. ישבנו כמה עשרות עיתונאים באודיטוריום, ומנכ"ל החברה הפעיל את הרמקול שהציג עוצמה מרשימה ביותר לצד איכות נהדרת.

לפני מספר שבועות ביקשתי לקבל אותו לבדיקה, לאחר שכבר בדקתי כאן מספר רמקולים אלחוטיים, וישנם עוד כמה בדרך. בשורה התחתונה, אם אני שופט אך ורק על פי איכות השמע, ה-B&O Play A2 נשמע טוב יותר בכמה רמות מכל רמקול אלחוטי אחר שבדקתי. הכל בו נשמע נפלא, כל ז'אנר מוזיקה שבדקתי נשמע פשוט נהדר. באסים עמוקים וחזקים, שנותנים את המכה שמצפים לה, אבל כאלו שלא מאפילים על טווח המיד והצלילים הגבוהים. הסאונד מדויק, עשיר ומאוזן, אין עיוותים גם בעוצמות גבוהות, האזניים שלי היו אסירות תודה. לעיתים רחוקות אני מרשה לעצמי להלל מוצרים באופן הזה, אבל ה-A2 ראוי לכל אחד מהשבחים האלו.

B&O Play A2 (צילום: גד גניר)

הדרך שבה הסאונד הזה מושג היא באמצעות מערך רמקולים מורכב מהרגיל ברמקולים מהסוג הזה: יש כאן שני דרייברים בגודל 3 אינטש, שני טוויטרים (הרמקולים שאחראים על הצלילים הגבוהים) בקוטר ¾ אינטש ושני רכיבים שנקראים "רדיאטור באס פאסיבי" (Passive Bass Radiator). מה זה רדיאטור באס פאסיבי? זה כמו רמקול רגיל, רק בלי מגנט וסליל קול, כלומר הוא לא באמת מפיק צליל. למה צריך אותו? הימצאותו בתוך גוף ה-A2 משנה את תנודות האויר בתוכו ותורמת כך מסתבר, לעומקם וחוזקם של הבאסים. טווח התדרים כאן הוא בין 55 הרץ ל-22,000 קילוהרץ. ב-B&O ציינו כי הספק הרמקולים עומד על 180W Peak Power אך את הנתון החשוב יותר של עוצמת השמע המתמשכת של הרמקול הזה, Watt RMS הם דווקא לא ציינו.

ל-B&O Play A2 יש קישורית Bluetooth 4.0 ותמיכה ב-APTX, תקן אשר דוחס יותר מידע על אותו רוחב פס, ומאפשר קבלת צליל יותר איכותי. ה-A2 מגיע עם True360, טכנולוגיה המאפשרת שמע באותה איכות מכל כיוון. זה נכון, כל עוד מעמידים את הרמקול על צידו, על רגליות גומי זעירות. הוא יציב בצורה הזאת, אבל אל תנסו לאתגר אותו. חיצונית הוא מזכיר קצת טרנזיסטור ענק, אבל זה לא מפריע לו להראות יוקרתי. הוא כבד למדי, אבל בניגוד לאזניות Beats, יש לכובד הזה הצדקה, בין אם בגלל הרמקולים האיכותיים בתוכו, ובין אם בגלל שהוא עשוי כולו מתכת. אם שאלתם את עצמכם אז לא, הרמקול הזה לא עמיד במים או מכות.

B&O Play A2, מבט מקרוב על רצועת העור לנשיאת הרמקול (צילום: גד גניר)

אז הוא נשמע נהדר, אבל פרט לכך, הוא לא ממש מפנק. B&O לא טרחו אפילו לשלב אותו באפליקציה שלהם, כך שכל מיני פיצ'רים מגניבים שראיתי ברמקולים אחרים, לא קיימים כאן: למשל, לא ניתן להפעיל אותו מרחוק כמו את ה-Boom2, לא ניתן להעביר דרכו שירים, אין כאן אפשרות לשעון מעורר, ולמעשה כל פיצ'ר מופעל אפליקציה לא קיים כאן. מה כן קיים? ה-B&O Play A2 זוכר שמונה מכשירים ומסוגל להתחבר לשניים במקביל. מה זה אומר שניים במקביל? אם שני מכשירים מחוברים התחילו בניגון שיר, השיר שיתנגן יהיה השיר מהמכשיר הראשון שחובר. ברגע תיפסק המוזיקה מהמכשיר הראשון, המוזיקה מהמכשיר השני תושמע ברמקול. אין ניהול של רשימת שירים והמוזיקה תתחיל מהיכן שהיא מתנגנת במכשיר השני, היא לא תתחיל מתחילת השיר. הזיווג שלו עם מכשירים אחרים מתבצע דרך כפתור יעודי. יש בו גם כפתור הדלקה וכפתורי ווליום וזה הכל. בגדול, אם מתעלמים מאיכות הסאונד, ברמת התפעול והאפשרויות הנוספות הוא לא שונה בהרבה מרמקולים הכי זולים בשוק.

מבט מלמעלה על ה-B&O Play A2, משמאל לימין: כפתור הדלקה, כפתורי ווליום וכפתור הצמדה (צילום: גד גניר)

עוד שיא ששובר הרמקול הזה (לפחות בין הרמקולים האלחוטיים שעד כה יצא לי לבדוק) הוא בזמן הניגון. טעינה אחת מספיקה להאזנה רצופה במשך 24 שעות. מאחר ולא האזנתי למוזיקה בעוצמות מאוד גבוהות, הוא הספיק לי לאפילו יותר מזה. ב-B&O החליטו לנצל את הסוללה העצומה הזאת בדרך נוספת ושילבו בגוף הרמקול כניסת USB סטנדרטית, כדי שתוכלו לטעון את הטלפון שלכם דרכה בעת הצורך. אם תרצו, זו אחת הסוללות החיצוניות הגדולות, הכבדות, והמעוצבות ביותר בשוק. החסרון היחיד בהיבט הזה הוא השנאי המסופק עם הרמקול, הדרך היחידה המאפשרת לכם לטעון את ה-A2. שמעתם נכון, אין כאן שקע MicroUSB סטנדרטי. אם תרצו לטעון את הרמקול הזה, תאלצו לקחת איתכם את השנאי ולחבר אותו לחשמל.

מבט מקרוב על הדופן הימנית של ה-B&O Play A2, מימין לשמאל: שקע הטעינה של הרמקול, שקע USB סטנדרטי לטעינת מכשירים אחרים ושקע אודיו סטנדרטי (צילום: גד גניר)

שנאי טעינה, B&O Play A2 (צילום: גד גניר)

בסופו של דבר, אי אפשר לדבר על ה-A2 במונחים של תמורה לכסף. רמקול אלחוטי ב-1990 ש"ח זה תענוג שרק מעטים יכולים להרשות לעצמם, אנשים שבוחרים את המוצרים שלהם כשהמחיר הוא פרמטר זניח, אנשים שבונים רשימת קניות מתוך מחשבה שנותר להם עודף שצריך לבזבז. אז נכון, ישנם רמקולים שמציעים תמורה טובה יותר לסכומים נמוכים יותר ופיצ'רים מלהיבים יותר, אולם ה-B&O Play A2 נשמע הרבה יותר טוב יותר מרוב הרמקולים האלו, וינגן הרבה יותר זמן מהם.