כזה ניסיתי: OnePlus 2

את ה-OnePlusOne לא יצא לי לבדוק. תמיד קשה יותר להשיג מכשירים שלא מיובאים לישראל באופן רשמי, וכשסוף סוף הזדמנה האפשרות לקבל אותו לבדיקה חשבתי שזה יהיה מיותר לאור העובדה שכבר עברו חודשים ארוכים מאז שהושק. התנסיתי בו בהמון הזדמנויות, בעיקר אצל חברים שרכשו אותו, אך בדיקה מעמיקה, מקיפה, שבה אני משתמש במכשיר כאילו היה מכשיר שלי לא הזדמן לי לעשות. כפיצוי, חן אידן שרכשה אותו שיתפה אתכם כאן בתחושותיה המעורבות לגביו לאחר כחצי שנה של שימוש במכשיר. עם ה-OnePlus Two המצב נראה אחרת לחלוטין. Chinabuy.co.il התארגנו על מלאי משלהם של המכשיר החדש, והחלו להציע אותו למכירה זמן קצר לאחר ההשקה, אפילו בלי צורך בהזמנה. דרכם גם הגיע אליי המכשיר הזה, חודש בלבד לאחר שהפך לזמין לרכישה בחו"ל.

OnePlus 2 (צילום: גד גניר)

אם אתם זקוקים להיכרות עם OnePlus, סביר להניח שאתם לא ממש מחוברים למה שקורה בעולם הסלולר בשנתיים האחרונות. בקצרה: יום בהיר אחד קמה חברה סינית אשר החליטה לייצר מכשיר עם מפרט שמציב אותו בשורה אחת עם מכשירי הדגל של שנה שעברה, להרכיב אותו מרכיבים איכותיים, ולשווק אותו במחיר זול, תחת הסיסמה הדרמטית "Never Settle". מעבר לשני דגמים הנבדלים זה מזה בנפח שלהם, ייצרה OnePlus המון המון באז, ע"י פרובוקציות שונות ומכירה באמצעות מערכת הזמנות שמווסתת את כמות המכשירים שהחברה מוכרת. כך היא תוכל מצד אחד לוודא שלא תתקע עם מלאים, ומצד שני לגרום לאנשים לרצות את המכשיר הזה מבלי שיוכלו להשיג אותו ולחזק בצורה קצת סדיסטית את הביקושים עבורו.

ל-OnePlus 2 היו נתוני פתיחה שונים לחלוטין, ורף הציפיות ממנו גבוה בהרבה. קודמו לא היה מושלם אבל ברוב הזמן קיים את מה שהבטיח והכינוי Flagship Killer שניתן לו היה מוצדק במובנים רבים. את ה-OnePlus 2 היצרנית מכנה בשם המאוד יומרני "Flagship Killer 2016", דהיינו, לא רק שהמכשיר הזה ינצח בהתמודדות כל מכשיר דגל של השנה (כדוגמת ה-Samsung Galaxy S6\S6 Edge, HTC One M9, LG G4 וכו'), אלא גם את ממשיכי דרכם. לצורך כך הוא מתייצב עם מפרט טכני מאוד מכובד, כנראה החזק ביותר בשוק נכון להיום (יחד עם ה-Xiaomi Note Pro), אם כי סביר להניח שהמכשירים של שנה הבאה יציעו מפרט חזק ומרשים יותר. המפרט של ה-OnePlus Two כולל את המעבד החזק ביותר של קוואלקום נכון לכתיבת שורות אלו, ה-Snapdragon 810 יחד עם זכרון RAM בנפח מרשים של 4GB (בדומה ל-Asus Zenfone 2) וזכרון אחסון פנימי בנפח של 64GB שאינו ניתן להרחבה. קיים גם דגם טיפה זול יותר, עם נתונים זהים, פרט לזכרון ה-RAM שמגיע בנפח של 3 גיגה, וזכרון אחסון בנפח 16 גיגה (גם כאן, ללא אפשרות הרחבה), שלמען האמת אני לא יכול להבין מדוע מישהו ירצה לקנות לאור ההפרש הקטן יחסית במחיר. החומרה המרשימה הזאת מריצה את Oxygen OS, גרסא תוכנה מקורית של OnePlus למערכת ההפעלה אנדרואיד, כאן בגרסא העדכנית ביותר, 5.1.1. עם מפרט טכני כזה הייתם מצפים לקבל כאן מפלצת שתנחר בבוז מול כל אתגר, נכון? ובכן, במציאות זה קצת שונה. חובבי הכדורגל מבין קוראי הבלוג ודאי זוכרים את פאביאן בארטז, שוער נבחרת הכדורגל של צרפת שזכתה במונדיאל 1998. למי שלא מכיר, בארטז היה שוער וירטואוזי שהגיע לצמרת הכדורגל העולמית ואף שיחק שלוש עונות במנצ'סטר יונייטד. מצד שני, הוא גם נודע בשל נטייתו לפשל לפעמים באופן מביך, לשמוט כדורים ולהכשל בהתמודדות עם בעיטות פשוטות וחלשות יחסית לשער, נטייה שאף זכתה לפועל ייחודי: "לברטז". ה-OnePlus 2 מזכיר אותו. הוא מכשיר חזק מאוד, מהיר מאוד אך מפעם לפעם הוא "מברטז". איך זה בא לידי ביטוי? לעיתים רחוקות הממשק נוטה לקפוא ולא להגיב. קרו מקרים בהם אפליקציות נסגרו מעצמן (משהו שלא אמור לקרות בטלפון עם זכרון RAM בנפח שכזה), והכי גרוע היה בוקר אחד שבו שלפתי את המכשיר מהמטען, לפתע הוא איתחל את עצמו ונכנס לרצף של איתחולים שלא הפסיקו עד שלא כיביתי לחלוטין את המכשיר, חיכיתי מספר שניות ורק אז הדלקתי אותו מחדש. מספרית, מדובר באחוז מזערי של באגים, אבל בשביל מכשיר המתיימר לקטול את מכשירי הדגל של שנה הבאה זה משהו שאסור שיקרה, ולא קורה במכשירים אחרים בני ימינו.

ה-OnePlus 2 מכל זוית אפשרית (צילום: גד גניר)

סוגיית ההתחממות הקיצונית של מעבד ה-Snapdragon 810 מייצרת חשש מסוים בקרב קונים רבים המתעניינים במכשירים שבקרבם מותקן המעבד הזה. ב-OnePlus זיהו את החשש הזה ועוד בטיזרים שקדמו להכרזה הרשמית של המכשיר, דאגו לציין מפורשות שמדובר ב-snapdragon 810 v2.1, כלומר, גרסה עדכנית יותר של המעבד שאמורה לשמור על רמת חום נמוכה יותר. קשה לי להגיד שה-OnePlus 2 הוא מכשיר צונן, אבל הוא גם לא מתלהט באופן בלתי נסבל. כצפוי, בשעת משחק (אני ניסיתי אותו עם Asphalt 8: Airborn) הוא התחמם, בעיקר במסגרת העליונה שלו, אך גם בעת התקנת אפליקציות ובשימוש ב-Waze. זה לא כיף גדול אך בהחלט לא לא הייתי פוסל אותו מהסיבה הזאת.

כאשר הושק ה-OnePlus One, אחת מהנקודות הייחודיות שבו היתה השיתוף פעולה המפתיע בין החברה לבין CyanogenMod, מפתחת הרומים החלופיים לאנדרואיד, הפופולרית ביותר בעולם. שיתוף הפעולה המפתיע הזה נגמר ברע, וסכסוך שנוצר בין היצרנית למפתחת, הביא את OnePlus לפתח רום משלה, ה-Oxygen, ולאפשר למשתמשים להתקין אותו כאלטרנטיבה לרום המקורי איתו הגיע המכשיר. ה-OnePlus 2 מגיע כאשר ה-Oxygen מותקן עליו מראש. הרום עצמו זהה כמעט לחלוטין לגרסא הנקייה של אנדרואיד. ההבדלים עצמם מינוריים וכוללים שליטה על תפקוד כפתורי המגע וקורא טביעות האצבע, שליטה על מחוות המפעילות יישומים שונים כאשר המסך כבוי והמכשיר נעול, ומעין מדף הנגלל מצידו של מסך הבית, עליו ניתן למקם ווידג'טים, קיצורי דרך לאפליקציות, אנשי קשר בשימוש תכוף ועוד, חמוד.

OnePlus 2 (צילום: גד גניר)

בין פיסות המידע ששיחררה OnePlus על ה-2 טרם ההכרזה הרשמית שלו, היתה גם החשיפה כי יהיה בו קורא טביעות אצבעות. תיאורטית, הוא אמור לעבוד באותו אופן כמו הקוראים הביומטריים של אפל, סמסונג מהשנה, ושל Meizu MX4 Pro, כלומר, דורש מגע בלבד. בפועל הוא אכן כזה, אך בניגוד לכל מכשיר אחר שבדקתי, כאן לא מדובר בכפתור שניתן ללחוץ עליו וזה קצת מוזר להשתמש בו ככה. עם זה עוד ניתן לחיות, הבעיה שהוא פשוט לא עושה את העבודה. הוא הצליח לזהות את טביעות האצבע שלי ב-60% בערך מהפעמים. בכל שאר הזמן או שהמכשיר התייאש והציג לי את מסך הנעילה כדי שאשחרר אותו באופן הקונבנציונלי, או שאני התייאשתי לפניו. אם זה היה קשור רק לשחרור המכשיר מנעילה אז ניחא, הבעיה שגם מדובר בכפתור הבית של המכשיר, וככזה אני מצפה ממנו לעבוד ב-100% מהזמן, מה שלא קורה בפועל. חשוב להדגיש, לא מדובר בתקלת חומרה נקודתית במכשיר שאני קיבלתי אלא במצב בו הסורק יודע לסרוק את האצבע רק אם הונחה עליו באופן מאוד ספציפי. ייתכן ובשימוש קבוע, לאורך זמן, ניתן ללמוד להשתמש בו ולהשיג אחוזי הצלחה גבוהים יותר, אך בשבועיים שהמכשיר היה אצלי, המצב לא השתפר באופן משמעותי. מה בכל זאת ניתן לעשות כדי להתגבר על הבירטוז הזה? בהגדרות המכשיר לבחור להציג מקשי ניווט וירטואליים. הם אמנם גוזלים קצת נדל"ן על המסך, אך ב-5.5 אינטש זה נסלח. עוד בגזרת הפרטיות, OnePlus שילבה כאן מפסק  בעל שלושה מצבים אשר מגדיר את פרופיל ההתראות שאני מעוניין לקבל: כולן, אף אחת (למעט שעון מעורר שהגדרתי), או כאלו שהגדרתי כבעלות עדיפות גבוהה. בקטגוריה השלישית נכללים אירועים ותזכורות, שיחות והודעות, כאשר ניתן להגדיר אם הן מכל מספר שמחייג אליי, רק מאנשי קשר ברשימה שלי או רק אנשי קשר שסימנתי כמועדפים. מדובר בתוספת ייחודית שמזכירה קצת את הכפתור הפיזי למעבר למצב שקט במכשירי אפל, רק שכאן זה מתבצע בצורה אפילו יותר מתוחכמת.

הסורק הביומטרי של ה-OnePlus 2 (צילום: גד גניר)

בורר מצבי ההתראות ב-OnePlus 2 (צילום: גד גניר)

כלפי חוץ, ה-OnePlus 2 נראה נהדר, ולא אגזים אם אומר שהוא נראה טוב יותר (לדעתי!) מרוב מכשירי הדגל הנוכחיים. החזית שלו די משעממת, אך השוליים שלו עשויים מתכת, ומכסה הסוללה מגיע בגימור מחוספס ייחודי, דומה לזה שהיה ב-OnePlus One בגרסת ה-64 גיגה, אם כי כאן הגימור הזה מחוספס הרבה יותר. את מכסה הסוללה הזה ניתן להחליף במגוון מכסים עם טקסטורות שונות אותם עומדת OnePlus להתחיל למכור בקרוב. הוא בנוי היטב ומתהדר במשקל מכובד: 175 גרם. לא מדובר במכשיר הנוח ביותר בשוק לאחיזה ולשימוש באופן כללי, אם כי במכשירים אחרים עם מסך בגודל זהה כמו LG G4 ו-Asus Zenfone 2 המצב לא טוב יותר. המסך אגב לא הרשים אותי באופן מיוחד. הרזולוציה שלו היא 1080X1920 פיקסלים, נמוך מהסטנדרט של סמסונג ו-LG למסכים של מכשירי דגל אך זו לא הנקודה שמפריעה לי כאן. יותר מפריעה לי העובדה שכמו ב-OnePlus הראשון, המסך מציג גוון אפרפר מעט, מה שגורם לצבע הלבן להראות באמת לבן רק כשתאורת המסך מוגברת עד לעוצמה המירבית שלה.

גימור מחוספס בגבו של ה-OnePlus 2 (צילום: גד גניר)

המצלמה היתה אחת מנקודות התורפה הגדולות של ה-OnePlus Pne. באופן כללי, לדעתי, מכשיר לא יכול להתיימר להיות מכשיר דגל אם אין לו מצלמה ראויה, והמצלמה ב-OnePlus One לא היתה ברת השוואה למצלמות של המכשירים אותם הוא התיימר לקטול כמו ה-Samsung Galaxy S5 וה-LG G3. המצלמה של ה-OnePlus Two מגיעה עם אותה רזולוציה (13 מגה פיקסל), אך עם שתי תוספות מאוד משמעותיות: מנגנון ייצוב תמונה, ומנגנון מיקוד באמצעות לייזר. היא מציגה שיפור משמעותי ביחס למצלמה של המכשיר הקודם, הן במהירות המיקוד והן בביצועים בתאורה נמוכה. האם זה מציב את המצלמה שלו בשורה אחת עם אלו של ה-LG G4 או ה-Samsung Galaxy S6? לדעתי לא, אך בהחלט מדובר במצלמה לא רעה שמזכירה את זו של ה-HTC One M9.

ל-OnePlus הראשון היתה סוללה מובנית שאינה ניתנת לשליפה, בקיבול מכובד של 3100mAh, אשר סיפקה לו, לפחות בתחילת הדרך, משך זמן פעולה נאה בין טעינה לטעינה. ל-2 יש סוללה עם קיבול מעט גבוה יותר, 3300mAh אך לי היא הספיקה בשימוש סטנדרטי למעט יותר מיום עבודה בלבד, משהו שדומה לביצועים של Samsung Galaxy S6 ו-LG G4. זה זמן שימוש סביר, אך כאשר המכשיר הקודם מציג זמני שימוש ארוכים יותר, זה מעט מאכזב, בטח כאשר הסוללה עצמה גדולה יותר. OnePlus Two הוא מכשיר האנדרואיד הראשון למיטב ידיעתי שעושה שימוש בכבל USB C. לחיבור הזה יש יתרון משמעותי על פני חיבור MicroUSB סטנדרטיים: הוא דו כיווני, כלומר, נגמרו הניסיונות הכושלים לחבר את כבל הטעינה למכשיר. החסרון כאן הוא נושא התאימות לאחור. בגלל שהסוללה לא מספיקה כאן ליממה שלמה, עליי לטעון את המכשיר מתישהו במהלך היום, ואת זה לא ניתן לעשות באמצעות שלל כבלי ה-Micro USB שצברתי במהלך השנים האחרונות. לכן, אם אתם קונים את המכשיר הזה, קחו בחשבון שעד שהתקן הזה לא יהפוך לסטנדרט, לא תוכלו להסתמך על חברים עם מכשירי אנדרואיד, במידה ונקלעתם למצב בו הסוללה שלכם עומדת להתרוקן.

מבט מקרוב על חיבור ה-USB-C של ה-OnePlus 2 (צילום: גד גניר)

כטלפון הוא עושה עבודה לא רעה ומספק עוצמת צליל חזקה גם באפרכסת וגם ברמקול בתחתית המכשיר. איכות הצליל בשניהם לא מדהימה, אך גם לא רעה. בירטוז אחרון לסיום: באג קטן ומרגיז במענה לשיחה גורם לכך שלעיתים, כאשר אני שולף את המכשיר מהכיס כדי לענות לשיחה, אני מוצא את עצמי עם מכשיר רוטט, שמשום מה אין בו שום חיווי על מסך הנעילה שאכן נכנסת שיחה. במצב כזה עליי לשחרר אותו מנעילה (זוכרים כמה כיף זה?) לגשת לוילון ההתראות ומשם לענות לשיחה. אני יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים שזה קרה במהלך הזמן שהמכשיר היה אצלי, אך זה עדיין מרגיז.

OnePlus 2 (צילום: גד גניר)

עם ה-OnePlus Two קרה לי משהו שקורה לי פעמים רבות עם מכשירים מהשורה הראשונה. ביומיים הראשונים הייתי בטוח שזה הטלפון הבא שלי: הוא מהיר, הוא נראה נפלא, הוא מגיע עם ממשק אנדרואיד נקי כמעט לחלוטין ובלי Bloatware בכלל, והוא מכשיר יוצא דופן בנוף המכשירים שמוצף במכשירי LG וסמסונג. ישנם לא מעט כאלו שהייחוד הזה עושה להם את זה. ההתלהבות הראשונית ירדה כאשר החלו להופיע בזה אחר זה הבירטוזים: הבאג במענה לשיחות, התפקוד הלקוי של כפתור הבית והקריסות הבודדות. כל אלו נראות כמו בעיות תוכנה שניתנות לפתרון באמצעות עדכון גרסה, וההיסטוריה של מערכת ההפעלה אנדרואיד יכולה לספר על מספר מכשירים שיצאו לשוק עם גרסאות תוכנה בוסריות, אך הבשילו מאוחר והפכו למכשירים מצויינים. לפיכך, המכשיר הזה, כמו קודמו, יקום וייפול על יכולתה, ויותר חשוב רצונה של OnePlus לתקן את הליקויים הקטנים אך מעיקים האלו בעדכוני גרסה. עניין נוסף שחשוב לשים לב אליו הוא עניין המחיר. בחו"ל, המכשיר עדיין מהווה אלטרנטיבה זולה באופן משמעותי יחסית למכשירי הדגל עליהם הוא קורא תיגר. בישראל הוא עולה קצת יותר מ-2500 ש"ח אחרי מיסים, פחות או יותר הסכום שבו תוכלו לרכוש כיום את ה-LG G4, וקרוב מאוד למה שתצטרכו לשלם על Galaxy S6. האם הוא שווה את המחיר הזה? אם עדכוני הגרסה (ש-OnePlus משחררת בתדירות די גבוהה) יטפלו בנקודות המעיקות שציינתי, אז התשובה תהיה בהחלט כן.

ה-OnePlus 2 נמסר לבדיקה באדיבות אתר ChinaBuy.co.il