כזה ניסיתי: BLU Selfie

יותר מחצי שנה עברה מאז שבדקתי את ה-HTC Desire Eye, מכשיר שבראשו מצלמת סלפי אימתנית. היו לפניו עוד מכשירים שהתגאו במצלמת הסלפי שלהם, מכשירים כמו ה-Huawei Ascend P7 או ה-Samsung Galaxy Note 4 אבל מדובר במכשירים שגם אם מצלמת הסלפי שלהם מציגה תוצרים נאים, עדיין מדובר במצלמות סלפי סטנדרטיות, בניגוד למכשיר של HTC. והנה, BLU החליטה להתפרץ גם היא אל הנישה הצרה הזאת שפונה אל הצרכים הנרקסיסטיים של הדור הצעיר עם מכשיר ששמו לא משאיר מקום לספק: BLU Selfie.

BLU Selfie (צילום: גד גניר)

ה-BLU  Selfie הוא אמנם המכשיר החזק ביותר נכון להיום בקטלוג המכשירים של BLU המשווקים בישראל, אולם באופן כללי, כשמשווים אותו למה שיש בשוק, ה-BLU Selfie ממוקם איפשהו קצת מעל רמת הביניים. במספרים זה אומר מעבד בעל 8 ליבות במהירות 1.7 גיגהרץ, מדגם MT6592 מבית מדיה טק, זכרון RAM בנפח 2 גיגה (רוב מכשירי BLU הנמכרים בישראל מגיעים עם 1 גיגה זכרון בלבד), וזכרון אחסון בנפח 16 גיגה הניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון מסוג MicroSD.

כפתור ההדלקה והכיבוי, בראש ה-BLU Selfie (צילום: גד גניר)

כפתור הצילום, BLU Selfie (צילום: גד גניר)

על החומרה הזאת רצה אנדרואיד בגרסה  4.4.2 (אשר תשודרג בקרוב מאוד לגרסת לוליפופ), כשהשינוי היחיד ש-BLU עשתה כאן היא בחירה ב-Launcher ללא מגירת אפליקציות (סטייל MIUI או אייפון), ואייקונים מקוריים. בנוסף, בחרה BLU להתקין מראש את דפדפן אופרה, ואפליקציית תמיכה טכנית. פרט לשינויים הקטנים האלו, ה-Selfie הוא מכשיר עם ממשק אנדרואיד כמעט נקי לחלוטין. יש כאלו שאוהבים את זה ככה ומתעבים כל ממשק מקורי של כל יצרנית. לי אין משהו נגד ממשקים מקוריים כל עוד הם לא פוגעים בביצועי המכשיר. להיפך, לפעמים הם מוסיפים ייחוד ושימושיות למכשיר שממשק האנדרואיד הדיפולטיבי חסר. כאן בכל אופן, הלכו על אנדרואיד טהור כמעט לחלוטין. אין לי טענות לגבי מהירות או יציבות המכשיר הזה. אפליקציות נפתחות בו במהירות נאה, הגלילה בתפריטים ובמסכי הבית חלקה. ביחס למחירו ולמפרט שלו הוא בהחלט מספק ביצועים לא רעים בכלל.

בעידן הסמארטפונים קצת קשה למשוך תשומת לב באמצעות עיצוב. אני לא אומר שה-BLU Selfie סובב מבטים כמו ה-Galaxy S6 Edge או אפילו ה-LG G4, אבל יש בו משהו מעניין. הוא צר יחסית , לא דק במיוחד, אך השוס האמיתי הוא הדפנות המעוגלות בחלקו העליון והתחתון שמשוות לו מראה יוצא דופן. אישית, אני אהבתי את העיצוב הזה, בעיקר את הגודל הסביר שלו, אך גם את העובדה שהוא שובר את השטנץ הקבוע של מכשירים מלבניים. מדגם לא מייצג של כל האנשים ששהו בסביבתי חשב אחרת ודווקא הזדעזע מהצורה הזאת. ה-BLU Selfie עשוי כולו מפלסטיק, אך זהו פלסטיק איכותי למדי, נעים למגע וגם איכות ההרכבה של המכשיר מפתיעה לטובה. מה שמפתיע לרעה הוא מקשי המגע בחלקו התחתון של המכשיר אשר מפסיקים להשיב פידבק ברטט כאשר מעבירים את פרופיל השמע של המכשיר לרטט, תופעה שנתקלתי בה גם במכשירים כמו ה-Doogee DG800 וה-THL 5000.

גב המכשיר, ה-BLU Selfie (צילום: גד גניר)

בימים הראשונים בהם עשיתי שימוש ב-BLU Selfie הייתי בטוח שמסך ה-4.7 אינטש שלו הוא בטכנולוגיית AMOLED. עיון במפרט מעלה כי זהו מסך LCD IPS רגיל לחלוטין. הגילוי הזה לא שינה את הרושם הראשוני אצלי: זהו אחד ממסכי ה-LCD IPS הכי צבעוניים, מלאי חיים שיצא לי להשתמש בהם והשחור כאן כהה מאוד. בהתמודדות עם אור יום, המסך של ה-BLU Selfie עושה עבודה לא רעה, אך לא מתבלט בנתון זה באופן מיוחד.

בחזית המכשיר ממוקמת מצלמת 13 מגה פיקסל, עם פלאש LED. על הנייר, נתון שלכשלעצמו מצדיק את השם Selfie לטלפון הזה. איך היא בפועל? באור יום מצלמת הסלפי מפיקה תמונות צבעוניות וחדות, אולם זה לא אתגר אמיתי מאחר וכמעט כל מצלמה מפיקה תוצאות טובות בתנאים כאלו. מרגע שניסיתי לצלם באמצעותה בתאורת פחות אידיאלית, נניח תאורת נורת להט בחדר בתוך הבית, התמונה השתנתה: התמונות אמנם נשארו חדות, אך הפכו למגורענות והצבעים נעשו מעט אנמיים, תופעה מוכרת ממצלמות דיגיטליות אשר מקפיצות את ערכי ה-ISO כדי לשמור על מהירות תריס גבוהה. חשוב להדגיש, למרות התופעות שציינתי קודם, התמונות נראות לא רע בכלל על מסך המכשיר, בטח כשאנחנו מדברים על מכשיר ברמת המחיר הזאת. הפלאש עוזר רק במקרים בהם התאורה מאוד מאוד חלשה. בשאר המקרים, הוא לא ממש מורגש בתמונה, וגם במצבים בהם מעוניינים להעזר בו באופן ידני (נניח בצילום של אובייקט על גבי רקע שמחזיר המון אור), הוא לא באמת עוזר.

מצלמת סלפי מכובדת, BLU Selfie (צילום: גד גניר)

צילום סלפי בתוך חדר (צילום: גד גניר)

צילום סלפי בחוץ באור יום (צילום: גד גניר)

המצלמה הראשית, גם היא ברזולוציית 13 מגה פיקסל, מצויידת בשני לדים, וממוקמת בגב המכשיר כשהיא מוקפת בחישוק בגימור מתכתי מוגזם לחלוטין בגודלו. מה הכוונה מוגזם? העדשה כאן לא גדולה מהרגיל, אך אלמנט המצלמה, האיזור וכל הפלסטיקה שמסביב לעדשה, קיבלו כאן הדגשה שיוצרת את האשליה שמדובר במצלמה הרבה יותר "רצינית" ממה שהיא באמת. בפועל, התמונות שמפיקה המצלמה האחורית דומות מאוד באיכותן לאלו שמפיקה המצלמה הקדמית, לטוב ולרע. בממשק המצלמה זיהיתי תוספת חביבה- פוקוס עוקב, כלומר, לחיצה ארוכה על המסך על אובייקט מסוים שבו אתם רוצים להתמקד, תגרום למיקוד להשאר קבוע על אותו אובייקט גם אם הוא זז, או שהמצלמה עצמה זזה. לא הייתי מנחה טילים עם מערכת העקיבה הזאת, אבל בסה"כ מדובר בפיצ'ר נחמד. עניין קצת מעיק במצלמה, מייד לאחר הצילום, מופיעה תמונה מעט מטושטשת על המסך למספר שניות. זו אינה התמונה אותה צילמתם, כך מסתבר, ולרוב, התמונה שאכן נשמרה היא תמונה חדה ואיכותית יותר. לחיצה על כפתור הצילום בצד ימין של המכשיר מפעילה את אפליקציית המצלמה, אבל רק בתנאי שהמכשיר אינו נעול. במידה והוא נעול, תצטרכו לפתוח אותו באופן קונבנציונלי, ואז ללחוץ על כפתור הצילום בצד.

אלמנט המצלמה המוגזם ב-BLU Selfie (צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

איכות ועוצמת השמע ברמקול האפרכסת של הטלפון סטנדרטיות ועושות את העבודה. לגבי הרמקול זה קצת יותר מורכב: הוא מפיק איכות שמע לא רעה, אבל מבחינת עוצמה הוא לא מצליח לעבור בהצלחה את מבחן השיחה בזמן נסיעה ברכב. מצד שני, בהשמעת מוזיקה, העוצמה שלו חזקה למדי. הסוללה של ה-BLU Selfie צנועה יחסית, בקיבול של 2300mAh, אך היא עושה עבודה מצויינת והחזיקה לי בשימוש סטנדרטי לקצת יותר מיום עבודה ללא טעינה.

ה-Blu Selfie נמכר כיום במחיר של 1599 ש"ח. במונחי תמורה למחיר, יש כאן עסקה טובה, אם כי לא מדהימה. נכון, ישנם אמנם מכשירים זולים יותר, עם מפרט לא פחות טוב, שמספקים באופן כללי חוויית שימוש טובה יותר. מצד שני, ה-Blu Selfie לא מתחרה במכשירים האלו. הוא אמור לבלוט בהיבט מאוד ספציפי, בצילומי הסלפי שלו. הוא אכן עושה זאת (עם כל ההסתייגויות שציינתי), וכשהמכשיר השני באותה נישה צרה בשוק עולה 400 ש"ח יותר, ה-BLU Selfie ממצב את עצמו כאופציה לגיטימית למדי למי שמעוניין במכשיר מהסוג הזה.