כאלו ניסיתי: Philips Fidelio M1BT

עד כה התנסיתי בשני זוגות אזניות של פיליפס, ה-SBH9001 וה-SHB7000. היו אלו אזניות בלוטות' זולות יחסית (מחירים הנעים בין 300 ל-400 ש"ח בהתאם לדגם והיכן קונים אותו), ושני הזוגות הללו השאירו עליי רושם מצוין בעיקר ביחס למחירן. עבור מי שיש לו תקציב גבוה יותר (ודרישות הקרובות יותר לספקטרום האודיופילי) פיליפס מייעדת סדרת מוצרי יוקרה העונה לשם Fidelio, על שם האופרה היחידה שכתב בטהובן. הסדרה מקיפה מגוון רחב של רמקולים, תחנות עגינה ואזניות. כצפוי, האזניות שהכי עניינו אותי בסדרה הזאת היו אזניות הבלוטות' של החברה, ה-M1BT, אזניות On The Ear. קיבלתי אותן לבדיקה ואילצתי אותן בשבועות האחרונים להזרים את הטעם השנוי במחלוקת שלי במוזיקה היישר אל האזניים הביקורתיות שלי.

Philips Fidelio M1BT (צילום: גד גניר)

לפני שאגש לאיך הן נשמעות, נעשה היכרות קצרה: כאמור, ה-Philips Fidelio M1BT הן אזניות אלחוטיות סטריאופוניות בטכנולוגיית Bluetooth בפרופיל A2DP. התצורה שלהן היא כאמור On The Ear, והן אזניות סגורות. יש להן מיקרופון המשמש לשיחות, ושבב NFC להתאמה מהירה למכשירים התומכים בטכנולוגיה הזאת. בנוסף, יש להן חיבור 3.5 מ"מ סטנדרטי, להאזנה באמצעות כבל במקרים בהם לא רוצים או לא יכולים לעשות שימוש ביכולות האלחוטיות שלהן.

Philips Fidelio M1BT (צילום: גד גניר)

כלפי חוץ הן נראות לא רע, אך קצת פחות טוב ממה שציפיתי לפי תמונות היח"צ המרשימות של פיליפס. האזניות מגיעות בגוון שנע בין אפור כהה לכחלחל, ועשויות משילוב של בעיקר פלסטיק, אך גם מתכת. את המתכת ניתן למצוא היכן שצריך אותה: בקשת (המכוסה בכיסוי עור דק) ובחישוקים המחברים את הקשת לאזניות עצמן. אמנם נדרשתי לפתוח את הקשת עד לרוחב המקסימלי שלה כדי להתאים אותה לראש היחסית גדול שלי, אך זה רק אומר שהפתיחה המקסימלית שלה תספיק לרוב האנשים. האזניות מגיעות עם כריות עור שנראות איכותיות למדי. בניגוד למקובל, בתוך האזניה אין שקע, והמרווח בין הרמקול עצמו לקצה כריות העור חסום בבד. בכל מקרה, כשמניחים את האזניות על הראש, לא מרגישים ממש את ההבדל, האזניות נוחות, וגם לא מחממות באופן קיצוני את האזניים. האזניות מסתובבות על צירן, מה שמאפשר נשיאה נוחה שלהן בתוך תיק. הן מסוגלות להסתובב כך לזוית של מעל 90 מעלות בצד אחד, אך גם לצד השני ניתן לסובב אותן בכמה מעלות בודדות, מה שמשפר את נוחות השימוש בהן. הן קלות למדי על הראש, יושבות עליו טוב וצמוד יותר לאוזניים מהממוצע באזניות On The Ear.

Philips Fidelio M1BT (צילום: גד גניר)

מבט מקרוב על הקשת של ה-Philips Fidelio M1BT (צילום: גד גניר)

Philips Fidelio M1BT (צילום: גד גניר)

אין הפתעות בתחום איכות הסאונד. אזניות ברמתן של הפיליפס M1BT מפיקות צליל איכותי, מאוזן ועושות בסה"כ עבודה טובה בכל טווח התדרים. חפירה מעמיקה יותר והאזנה יותר מדוקדקת מעלה שהן לא מושלמות בתחום הזה, אם כי שוב, באופן כללי הן טובות. הצליל שלהן חם, אך מעט סגור (לא מפתיע בהתחשב בעובדה שאלו אינן אזניות פתוחות). הבאסים איכותיים, אך הייתי שמח אם היו מעט חזקים ועמוקים יותר. שיר כמו Everybody Wants to Rule The World של Tears for Fears מדגיש את המקומות בהן האזניות מצטיינות יותר והיכן פחות: כל הצלילים הדקים, התדר הגבוה והתחום הווקאלי נשמעים מעולה, אך הבאסים לא מותרים את חותמם. גם We Care A Lot ו-Small Victory של Faith No More מדגיש את הסוגיות האלו במדויק: התופים בהתחלה אמורים להכות בעור התוף אך הצליל שלהם שטחי מעט, אך מצד שני שומעים בבירור את המלמולים בשניות הראשונות. BitterSweet Symphony מתחיל בכינורות וקולות רקע, ומגיע לנקודת פתיחה עם תופים. עד לתופים הכל נשמע נפלא. ברגע שמתחילים התופים אני מצפה למכה כלשהי, ולא מקבל אותה בעוצמה שהייתי רוצה לקבל. האכזבה מהאזניות הופכת לאכזבה מעצמי כאשר אני נזכר שריצ'ארד אשקרופט היה אחד החתומים על עצומה להחרים את מדינת ישראל, וטרם מחקתי אותו מרשימת השירים שהורדתי באופן פיראטי, כמעין אקט לא אפקטיבי של חרם נגדי מצידי. זה לא שאין לאזניות באסים. בשירים כמו "חתול מפלצת" של רמי פורטיס, או Born This Way של ליידי גאגא הם קרובים להיות מושלמים, אך אלו יוצאים מהכלל, ולרוב הם מתונים מדי לטעמי, והצליל הכללי של האזניות נוטה לכיוון המאוזן ומתרחק מהצליל הכיפי (גם אם פחות "נכון") והעמוק של אזניות אחרות שיצא לי לבדוק. אזניות On Ear מצטיינות פחות בדר"כ, מאזניות Over The Ear באיטום פאסיבי של רעשים, וכך גם המקרה כאן. למעט מקרים בהם שמעתי בעוצמות גבוהות, לרוב יכולתי לשמוע את רעשי הרקע. כאשר שמעתי בעוצמות גבוהות יותר כאמור לא שמעתי את הסביבה, גם לא את מי ששאל לידי "תגידו, יש מצב שגד שומע את קייטי פרי?" (Hot N Cold נשמע כאן מצוין).

Philips Fidelio M1BT (צילום: גד גניר)

התאמת האזניות לטלפון סלולרי (ניסיתי אותן על Galaxy S6, ועל Meizu M1 Note) עברה ללא בעיות מיוחדות ולא היתה שונה מרוב האזניות האלחוטיות האחרות בשוק: לחיצה ארוכה ממצב כבוי מכניסה אותן למצב זיווג, ואז הטלפון מזהה אותן בקלות. עצלנים? ניתן לחכך את האזניות אל מול גוף הטלפון ולחכות שה-NFC יבצע את העבודה הזאת בשבילכם. אין באזניות האלו יותר מדי כפתורים: לחיצה ארוכה על החלק החיצוני של אזניה ימין מדליקה או מכבה אותן (חבל שאין כאן מפסק פיזי, אבל לא נורא), הווליום נשלט באמצעות כפתור קפיצי ששולט גם על העברת שיר קדימה, הכל נורא פשוט, נוח, נגיש ולא דורש זמן רב להסתגלות. אל ערכת האזניות מצורף כבל 3.5 מ"מ איכותי עטוף בבד המאפשר להאזין למוזיקה באמצעות ה-M1BT כשהסוללה ריקה. סוללת האזניות הספיקה לי אגב לכ-9 שעות האזנה במצטבר בין טעינה לטעינה, הישג יפה מאוד. מעבר לכך, גם ההשפעה שלהן על סוללת המכשירים איתה בדקתי אותן היתה מינורית.

הM1BT- הן אזניות טובות, לא קשה להבחין בכך. האם הן שוות את ה-1290 ש"ח שהיבואן קובע כמחיר המומלץ עבורן? על זה כבר יותר קשה לענות. הן בנויות היטב, החומרים מהן הן עשויות איכותיים, הן נוחות על האזניים והסאונד שלהן טוב, אם כי לא יצר אצלי תגובות רגשיות קיצוניות כמו אזניות אחרות כדוגמת ה-Beats Studio Wireless, או ה-Parrot Zik 2.0 ניתן לטעון שזו השוואה שאינה הוגנת כי אזניות אלו יקרות בכ-200-300 ש"ח יותר, אך גם כאשר מציבים אותן מול אזניות בסכום דומה כמו ה-Jabra Revo Wireless, ה-Philips Fidelio M1BT פחות מתבלטות ומלהיבות. ייתכן וזה קשור לעובדה שהן ממותגות כחלק מסדרת היוקרה של פיליפס ולא עומדות בציפיות, ייתכן וזה קשור לעובדה שהאזניות האחרונות של פיליפס שבדקתי כל כך הלהיבו אותי שהחלטתי לקנות זוג דומה לשימושי האישי, אך למרות שמדובר באזניות טובות בסה"כ, עדיין, ה-M1BT לא יהיו הבחירה הראשונה שלי בטווח המחיר הזה.