כזה ניסיתי: HTC One M9

איך מייצרים התלהבות סביב סמארטפון חדש כשאין לך חידושים טכנולוגיים מסעירים? שמים דגש מיוחד על עיצוב, חומרים ואיכות בנייה. HTC קלטה זאת במעבר מה-One X אל ה-One M7 המתכתי והמעוצב וקצרה המון מחמאות על כך. בשנה שעברה, כשהציגה את ה-One M8, הורמו גבות כיצד חברה כמו HTC משחררת לשוק מכשיר כמעט זהה חיצונית לזה שאותו הוא אמור להחליף. כעת, מגיע תורו של ה-HTC M9, המכשיר שהושק באותו יום, מספר שעות לפני ה-Galaxy S6, וממשיך את המגמה העיצובית השמרנית של HTC מהשנתיים האחרונות. יחד עם השמרנות, הגיעו גם מאזנים כלכליים טובים יותר לחברה שלפני שנתיים נקלעה למצב רע מאוד וסבלה מהפסדים, פרשיות ריגול תעשייתי ועוד. במצב כזה, השאלה ששווה לשאול היא האם ההליכה על בטוח של HTC ייצרה מכשיר אטרקטיבי מספיק.

HTC One M9 (צילום: גד גניר)

אז נכון, ה-One M9 לא מביא איתו בשורה יוצאת דופן, אבל המפרט שלו זכה לעדכון: כמו ה-G Flex 2 של LG, גם מכשיר הדגל הנוכחי של HTC מתבסס על המעבד החזק ביותר נכון להיום של Qualcomm, ה-Snapdragon 810, מעבד בעל 8 ליבות (4 במהירות 1.5 גיגהרץ ו-4 במהירות 2 גיגהרץ), זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, וזכרון אחסון מובנה בנפח של 32 גיגה. בניגוד לסמסונג, HTC בחרה להשיק את המכשיר רק עם נפח אחסון אחד, אך עם יכולת הרחבה באמצעות כרטיס MicroSD. כיאה למכשיר שהושק במהלך שנת 2015, הוא מריץ את מערכת ההפעלה אנדרואיד Lollipop, בגרסה 5.0.2, כשעליה יושב הממשק הייחודי של HTC, ממשק ה-Sense בגרסה 7.0. כמו ה-M8, גם ה-One M9 הוא מכשיר זריז מאוד, אולי הזריז ביותר שיצא לי לנסות. אפליקציות נפתחות במהירות מרשימה, הגלילה ברוב המסכים והאפליקציות חלקה מאוד, ולאורך כל זמן השימוש בו לא עברה לי בראש מחשבה בסגנון "וואו, כנראה שזה בגלל שלא עשיתי לו Restart מזמן, אולי זה יעזור". מה גורם ל-One M9 להיות כל כך מהיר? סביר להניח שהשילוב בין כל אחד מהמרכיבים במפרט שציינתי קודם: זכרון RAM בנפח 3 גיגה מאפשר השארה של יותר אפליקציות פתוחות ברקע, מה שגורם לחזרה אליהן להיות מהירה יותר. אנדרואיד Lollipop היא גרסה יציבה וטובה של אנדרואיד, וממשק ה-Sense הולך ומשתבח משנה לשנה, והופך לזריז, קליל יותר, אך יחד עם זאת נשאר יפיפה מבחינה ויזואלית. הגורם המשפיע ביותר על מהירות המכשיר הוא ככל הנראה המעבד. עד כה, עולם המעבדים לשוק המובייל הנפיק מדי שנה מעבד חדש וטוב יותר מקודמיו במסורת אפרורית ודי משעממת. השנה התחוללה דרמה שכללה שמועות על עיכובים אפשריים באספקת ה-Snapdragon 810, התחממות קיצונית ועוד. בסופו של דבר יצא לי להתנסות במעבד הזה גם ב-G Flex 2, וגם ב-One M9. בעוד במכשיר של LG נתקלתי בבעיות יציבות ואיטיות, ה-One M9 תפקד ללא רבב. מצד שני, רמות החום אליו מגיע המכשיר בזמן פעילות מאומצת (התקנה של המון אפליקציות בזו אחר זו ברצף לדוגמה), הן באמת גבוהות, והיו פעמים (בודדות אמנם, אבל עדיין היו כמה) בהן העדפתי להניח את המכשיר על השולחן ולא לגעת בו, עד שיסיים את שלו ויירגע.

מכשיר מתכתי, שוב, HTC One M9 (צילום: גד גניר)

בניגוד לרוב היצרניות בשוק, HTC החליטה שלא לצייד את מכשיר הדגל שלה במסך ברזולוצייה של 2K, והסתפקה ברזולוציית FHD, כלומר, 1920 על 1080 פיקסלים. המסך נראה לטעמי חד מספיק (בטח על גודל מסך של 5 אינטש בלבד) ומציג תמונה מרשימה מאוד, עם צבעים יפים ובהירה. הקמפיין שלי נגד מסכי 2K נובע בעיקר בגלל הבזבוז שלהם במשאבי מערכת, בסוללה, ובעובדה שהם ככל הנראה מייקרים את מחיר המכשיר. במקרה של ה-HTC One M9, לצערי, הבחירה ברזולוציה FHD כך נראה, לא משפרת דראסטית את מצב הסוללה, ובטח לא הופכת את מחירו לעממי יותר, אך לנקודות אלו נגיע אח"כ.

HTC One M9 (צילום: גד גניר)

באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 נודעה HTC כאחת היצרניות ההרפתקניות בשוק. בתקופה בה סמארטפונים היו צעצוע לעשירים ואנשי עסקים בלבד, HTC התנסתה במגוון רחב מאוד של תצורות לסמארטפונים שלה. עוד בימי ה-Windows Mobile, הציגה (תחת המותג iMate) מכשירים כמו ה-JASJAR ששילבו מקלדת פיזית בתצורה ייחודית, ואפילו מכשירים מאוחרים יותר, כמו ה-Hero, עם ה"סנטר" רק הדגישו את העובדה של-HTC כיצרנית יש יותר דמיון ותעוזה מלרוב היצרניות בשוק. בשנים האחרונות עברה על HTC תקופה קשה, ובין היתר היא צמצמה דראסטית את היצע הדגמים שהיא מציעה, צמצמה את כמות מכשירי הדגל שהיא משחררת מדי שנה, וגם אלו שהשיקה, התאפיינו בעיצוב מרהיב, אבל לא חדשני או הרפתקני במיוחד. ה-One M9 הוא מכשיר שנראה כי עוצב עבור בעלי מניות שמעוניינים להמשיך לקבל את הדיבידנדים שלהם מ-HTC, מבלי להכנס להימורים מיותרים, גם אם זה אומר שהשנה HTC תצליח לרגש רק את המשתמשים הקבועים שלה. כך קרה שמכשיר הדגל של HTC נראה דומה מאוד למכשיר הדגל של שנה שעברה. האם זה אומר שה-HTC One M9 מכוער? ממש לא. להיפך. אפילו עם תוספת צבע הזהב הלא קשור למסגרת, עדיין, מכשיר הדגל של HTC הוא מכשיר יפיפה, גם אם הדרך היחידה כמעט להבדיל בינו לבין קודמו הוא השוני באלמנט המצלמה בחלקו האחורי שהפך מזוג עדשות עגולות, לעדשה אחת בלבד בתוך מסגרת שחורה מרובעת. שינוי נוסף, לרעה דווקא, הוא מעין דירוג מרגיז במסגרת המכשיר. קצת קשה להסביר את זה במילים, אבל כשמסתכלים על השוליים של ה-One M9, זה נראה כאילו חסר שם משהו, כאילו היה עוד חלק מעל המסך שפורק, ונשארנו עם מדרגה דקה בין המסגרת של החלק הקדמי לזה האחורי של המכשיר. התוצאה היא שוליים מתכתיים מחודדים ולא נעימים במיוחד לאחיזה ביד, אם כי מניסיוני ניתן להתרגל לזה.

המדרגה במסגרת של ה-HTC One M9 (צילום: גד גניר)

HTC One M9 לצד אחד מאבות אבותיו (צילום: גד גניר)

השנה, גם סמסונג וגם HTC, כנראה בהשראת יצרניות סיניות כדוגמת Xiaomi, גילו את העולם המופלא של ערכות נושא. בעוד סמסונג הציגה בחנות ערכות הנושא שלה מספר מצומצם של ערכות נושא מכוערות, ב-HTC עלו עם הפיצ'ר הזה כשהוא אפוי היטב, ומציעים מגוון רחב מאוד של ערכות נושא המאפשרות לכם לשנות את הגופנים, הטפטים, עיצוב התפריטים והאייקונים בטלפון מתי שתחפצו בכך. אצלי למשל זה קרה בין 3 ל-4 פעמים ביום, ומצאתי בכל פעם מחדש כמויות בלתי נגמרות של ערכות נושא נאות ולא מצועצעות מדי.

מגוון ערכות הנושא בהן ניתן להשתמש ב-HTC One M9

אם היתה ביקורת אחת שנמתחה על HTC באופן עקבי בשנים האחרונות, היתה זו ללא ספק הביקורת על המצלמה ששילבה במכשירי הדגל שלה. גם ב-M7 וגם ב-M8 היא עשתה שימוש במצלמה ראשית הכוללת חיישן גדול ברזולוציה נמוכה יחסית של 4 מגה פיקסל, שנועדה לאפשר כניסת יותר אור לתוך כל פיקסל, ולספק ביצועים טובים יותר ביום ובעיקר בלילה. לטכנולוגיה הזאת קראו אולטרא-פיקסל והיא סיפקה תוצאות טובות, אך פחות מלהיבות ממה שהיה למתחרים להציע. ב-M9 החליטו להעביר את חיישן האולטרא פיקסל אל המצלמה הקדמית, ולהשתמש במצלמה סטנדרטית יותר, ברזולוציה של 20 מגה פיקסל בתור המצלמה הראשית, בגב המכשיר. בעוד המצלמה הקדמית מפיקה יופי של תמונות, קצת קשה לי להצביע על שיפור ניכר בביצועיה של המצלמה האחורית. שוב, זה לא אומר שהמצלמה של ה-One M9 היא מצלמה לא טובה, היא פשוט לא מייצרת תמונות עוצרות נשימה, בטח לא ביחס למה שמציעים כיום המתחרים. מעבר לכך, היא מהירה יחסית, אבל לא כמו זו של ה-Galaxy S6. בנוסף, היא מתמודדת בצורה סבירה בלבד עם התמקדות באובייקטים בתנועה (ילדות).

אלמנט המצלמה ב-HTC One M9 (צילום: גד גניר)

ה-HTC One M9 ממשיך את המסורת המפוארת של איכות סאונד מצויינת של קודמיו. זוג רמקולים בקדמת המכשיר, יחד עם אקולייזר פנימי עם השם המביך BoomSound, מפיקים איכות סאונד מעולה בהאזנה למוזיקה ובביצוע שיחות. בגזרת עוצמת השמע הביצועים פחות מלהיבים: אמנם ניתן לבצע עם הרמקולים האלו שיחה בזמן נסיעה ברכב פרטי, אך בהאזנה למוזיקה, אפילו הרמקול של ה-iPhone 4S נשמע (ללא בומים) חזק יותר מזוג הרמקולים של ה-One M9. הודות ל-BoomSound, גם השמע באזניות מעולה אם כי קצת קשה לי להחליט אם ה- Meizu M1 Note מכשיר שעולה כמעט רבע ממחירו, לא נשמע טיפה טוב יותר באזניות.

אחד מזוג הרמקולים הקדמיים המצויינים של ה-HTC One M9 (צילום: גד גניר)

ב-HTC בחרו בסוללה בקיבול של 2840mAh עבור ה-One M9, כ-240 מילי אמפר יותר מזה של קודמו. בימים הראשונים לשימוש במכשיר, לפני שהתקנתי עליו את כל האפליקציות והחשבונות אליהם אני מסונכרן בדר"כ, הצלחתי בשימוש סביר למשוך עם המכשיר עד הלילה ללא טעינה. לאחר מספר ימים, משך חיי הסוללה התייצב על שעה מוקדמת יותר, כאשר המכשיר הצליח להחזיק לי מעמד ללא טעינה עד סביבות השעה 18:00-19:00, שזה סביר, ולא פחות טוב מזה של ה-M8.

אין ספק ש-HTC הלכה על בטוח עם ה-M9. היא נשארה עם העיצוב שהביא לה המון מחמאות בשנים האחרונות, בחרה במצלמה סטנדרטית יותר,  ובאופן כללי המכשיר הזה לא מפשל או מציג ביצועים פחות טובים מקודמו בשום היבט. עם זאת, בשוק של היום, קשה להצליח באופן מיוחד אם אתה רק נזהר שלא לפשל או לקחת סיכון. מעבר לכך, ה-One M9 לא חמק ממגמת ההתייקרות של מכשירי הדגל, ובישראל הוא אף קיבל תוית מחיר מרתיעה במיוחד של 3900 ש"ח. במצב כזה נשאלת השאלה האם תהיו מוכנים לשלם מחיר יקר מתמיד כדי לקבל מכשיר שנראה ומתפקד ברוב הזמן כמו המכשיר אותו הוא אמור להחליף. אם תרצו, יש בכך אפילו בשורה צרכנית: כמו אפל, גם HTC לא מייצרת מכשירים שיהפכו לבלתי רלוונטיים כעבור שנה. ה-One M9 כמו קודמו הוא מכשיר טוב מאוד, בזה אין לי ספק. האם הוא מצדיק מחיר גבוה כל כך? לא בטוח בכלל.