רוב מכשירי הדגל של השנה האחרונה התאפיינו במסכים שהלכו וצמחו למימדים הנעים בין 5 ל-5.5
אינטש. עבור מי שתקציבו מוגבל יותר, המבחר היה מצומצם ביותר. אם נוציא לרגע
מהמשוואה את שלל המכשירים הסיניים (וביניהם ה-OnePlus One או ה-Xiaomi
Note), הברירות שעמדו בפני מי שהיה מעוניין
בפאבלט ורצה להשקיע בו לכל היותר 2000 ש"ח היו מצומצמות מאוד וכללו את ה-Samsung Galaxy Grand 2 (בעל מסך 5.25 בלבד, כבר לא ממש פאבלט נכון
ל-2015), והתוספת החדשה מהשבועות האחרונים, ה-Zenfone 6
המפתיע לטובה של אסוס. אל הנישה המאוד מרווחת הזאת מצטרף בשבועות האחרונים ה-HTC Desire
820, מכשיר מהסדרה היותר עממית של HTC,
המתהדר במסך בגודל 5.5 אינטש, פאבלט לגיטימי לכל הדיעות.
המסך של ה-Desire 820
לא נשמע מרגש במיוחד על הנייר. רזולוציית HD
על פני מסך בגודל 5.5 אינטש כבר מזמן לא מרשימה אף אחד, בפרט כאשר ישנם מכשירים
בשוק עם מסך בגודל זהה אך רזולוציה גבוהה פי 4, כדוגמת ה-LG G3.
ולמרות זאת, המסך של ה-Desire 820 מציג
תמונה מאוד איכותית ומצליח להרשים, בזכות בהירות גבוהה יחסית וזויות צפיה רחבות.
באופן משונה, תמונות הרקע שגרמו לו להראות טוב יותר בעיני, היו דווקא אלו בשחור לבן,
אם כי מדובר ככל הנראה בעניין של העדפה אישית.
המפרט
הטכני של ה-Desire 820
סטנדרטי למדי, למעט המעבד. HTC בחרה
לשלב בפאבלט שלה מעבד מדגם MSM8939 Snapdragon 615
של קוואלקום. מה כל כך מיוחד במעבד הספציפי הזה? מדובר במעבד בטכנולוגיית 64 ביט,
בעל 8 ליבות (4 במהירות 1.5 גיגהרץ ו-4 במהירות של 1 גיגהרץ), אשר תומך גם ברשתות LTE.
שמונה ליבות כולנו מכירים וגם רשתות LTE, דור
רביעי, זה משהו שהפך בחודשים האחרונים לדי סטנדרטי. 64 ביט לעומת זאת, נשמע מאוד
סקסי ומרשים אבל מה זה נותן בפועל? קשה לי מאוד לשים את האצבע על המקומות בהם
נאנחתי בגאווה ואמרתי "איזה 64 ביט זה, שיאללה", אבל באופן כללי, מדובר
במכשיר זריז למדי, שלמען האמת היה לי קשה להבדיל בפערי מהירות כלשהם בינו לבין
נניח ה-Desire Eye,
מכשיר המבוסס על מעבד Snapdragon 801,
מהחזקים בשוק כיום. ל-HTC Desire 820
זכרון RAM בנפח של 2 גיגה, זכרון אחסון בנפח של 16
גיגה, ואפשרות הרחבת זכרון באמצעות כרטיס MicroSD,
מתחת לכיסוי פלסטיק בצד המכשיר. תחת אותו כיסוי בצד תמצאו גם חריץ עבור כרטיס NanoSIM,
שלידו מקום לכרטיס NanoSIM
נוסף, אך הוא חסום. הסיבה לכך פשוטה - קיים דגם בעל שני סימים של ה-Desire 820,
וכנראה כדי לחסוך עליות תכנון עיצוב וייצור של שני מכשירים בעלי מבנה מעט שונה, HTC
בחרה שלא לתכנן מחדש את כל האיזור הזה במכשיר עבור כל גרסה שלו.
מכסה הפלסטיק בצד, HTC Desire 820 (צילום: גד גניר) |
חיצונית
זהו ללא ספק בן משפחת ה-Desire.
כולו עשוי פלסטיק, אולם מדובר בפלסטיק איכותי למדי שאמנם אינו מרשים כמו המתכת ב-HTC One M8,
או ה-HTC One Mini 2, אך נראה בהחלט לא רע. למרות שהמסגרות מסביב
למסך צרות מאוד, מאחר ומדובר במכשיר בעל מסך בגודל 5.5 אינטש, גם בעל אצבעות
ארוכות כמוני נאלץ למתוח את האגודל עד לקצה גבול היכולת, כדי לעשות פעולות שגרתיות
כמו להסיט למטה את וילון ההתראות, או להגיע לאותיות בקצה השמאלי של המקלדת. אז
אמנם מדובר במכשיר גדול ורחב, אך הפלסטיק ממנו הוא עשוי הופך אותו לקל למדי, והוא
שוקל רק 155 גרם. עוביו אגב עומד על 7.7 מ"מ בלבד, וביחס למסך הגדול, המכשיר
עצמו נראה דקיק.
HTC Desire 820 מאחור (צילום: גד גניר) |
בחלקו האחורי,
בקצה העליון, ממוקמת עדשת המצלמה מוקפת במסגרת שחורה רחבה, המוקפת במסגרת לבנה דקה
שגורמת לה להראות מרשימה מאוד. בכלל, ליצרני טלפונים סלולריים יש נטיה להשקיע
במסגרות העדשות. סובבו רגע את הטלפון שלכם והתבוננו במצלמה. שימו לב שהעדשה הזעירה
מוקפת ברוב המקרים במסגרת שחורה עבה. האשליה האופטית של הטריק העיצוב הזה היא
שכיבכול העדשה ענקית. זה כמובן לא נכון, ובמקרה של ה-Desire 820,
מצלמת ה-13 מגה פיקסל, שחיצונית נראית מרשימה מאוד, מציגה ביצועים סטנדרטיים
לחלוטין. מאחר והתרגלתי למצלמות המתמקדות במהירות (לדוגמא, המצלמות במכשירי LG
עם המיקוד באמצעות לייזר), השימוש במצלמה של ה-Desire 820
נראה לי לפתע נורא איטי. כשמדובר במצלמה בטלפון סלולרי למהירות המיקוד יש ערך מאוד
חשוב, מאחר ואופי הצילום הוא כזה המחייב מהירות. על מנת להוציא תוצאות טובות
(ובהחלט ניתן לעשות זאת ב-Desire 820)
עליכם להחזיק את הטלפון בצורה יציבה ולהמתין שניה שתיים עד שהמצלמה תתמקד. עליי
להדגיש, לא מדובר בעניין חריג יחסית למכשירים אחרים, אך מטלפון ברמת המחיר הזאת
ציפיתי למצלמה פחות תובענית.
בניגוד
ליצרניות אחרות, ב-HTC הבינו כי האיזור בו הכי נכון למקם את הרמקולים
של המכשיר שלהם הוא החלק הקדמי שלו. הם עשו זאת בנקסוס 9, ב-HTC One
למיניהם, ואפילו ב-Desire 610.
איכות השמע ברמקולים מעולה, אם כי העוצמה לא מחרישת אזניים. לשיחת טלפון ברכב זה
יספיק, אבל לא מעבר לכך.
למרות
שמדובר בפאבלט, HTC שילבה ב-Desire 820
סוללה בקיבול צנוע של 2600mAh
בלבד. הסוללה הזאת מציגה התנהגות ייחודית שכבר נתקלתי בה בעבר ב-HTC One X ז"ל שלי: בשימוש אינטנסיבי היא מתרוקנת די במהירות, אך בזמן המתנה היא מאבדת
אחוזי סוללה בודדים בלבד. בממוצע, הצלחתי למשוך איתה יום עבודה שלם. אם אתם נוהגים
להשתמש במכשיר באופן ממושך במהלך היום, ה-Desire 820
כנראה אינו הסמארטפון בשבילכם, אך אם אתם נמצאים רוב שעות היום במשרד, מול מחשב,
תופתעו לגלות בסוף יום העבודה שהמכשיר נשאר עם אחוזי סוללה מרשימים.
כאמור, מחירו של ה-Desire 820 עומד על 2000 ש"ח. במידה וזהו הרף העליון של התקציב שאתם מעוניינים להשקיע במכשיר, הדיזייר 820 הוא פאבלט לא רע, זול משמעותית ממכשיר הדגל של החברה ומציע חויית שימוש די קרובה לו ברוב הזמן. מצד שני ה-Zenfone 6 של אסוס (שאמנם לא כולל את מעבד ה-64 ביט, ולדעתי גם טיפה גדול מדי) יכול להציב לו תחרות קשה, במחיר זול יותר במידה ניכרת. אם התקציב שלכם מעט גמיש יותר, ויש באפשרותכם לקושש 100-200 ש"ח נוספים, השוק מציע כבר מגוון אפשרויות אטרקטיביות אחרות, של מכשירים אחרים עם מפרט מרשים יותר כמו ה-OnePlus One או אפילו ה-LG G3.
HTC Desire 820 (צילום: גד גניר) |
הוסף רשומת תגובה