כזה ניסיתי: LG G7 ThinQ

בינואר השנה, במהלך כנס CES, הטיל המשנה ליו״ר LG, צ׳ו סונג ג׳ין פצצה יח״צנית: היצרנית הקוריאנית תפסיק להתיישר לפי לו״ז ההשקות של מתחרותיה ותכריז על מכשירים חדשים רק כשיהיה בכך צורך. בינתיים, היא תתמקד בבניית פלטפורמות לטווח ארוך ותשיק גרסאות ועדכניות יותר של אותם סמארטפונים. את "כשיהיה בכך צורך״ ניתן לפרש מנקודת מבט אופטימית כמו שרוב אתרי הטכנולוגיה בעולם בחרו לפרש, ש-LG תשיק מכשירים חדשים רק כשיהיה לה באמת מה לחדש. לחילופין הצורך עליו דיבר סונג ג׳ין יכול בהחלט להיות גם הצורך של חטיבת המובייל של LG להשיק מכשירים רק בנקודת זמן שבה היא מעריכה שאכן ישתלם לה לעשות זאת. LG היא אמנם חברה רווחית, אך חטיבת המובייל שלה מפסידה באופן עקבי בשנים האחרונות. ייתכן מאוד שהאשמה נעוצה בצורך להשקיע כמויות אדירות של כספים בפיתוח מכשירים בלו״ז דומה לזה של המתחרה הענקית מבית, סמסונג. ניתוק מהלו״ז הזה עשוי לשפר את מצבה ולאפשר לה לפתח מכשירים אפויים יותר ומלוטשים יתר, ומי אם לא LG זקוקה לשינוי כזה.

LG G7 ThinQ (צילום: גד גניר)

ה-LG G7 ThinQ הוא המכשיר הראשון שנולד אל תוך האסטרטגיה החדשה של LG. הוא הוכרז מספר חודשים לאחר ה-Galaxy S9 של סמסונג אך ברמת המפרט הטכני הוא מיישר איתו קו. ערכת השבבים היא Snapdragon 845 של קוואלקום, אותה אחת שניתן למצוא בגרסה המיועדת לשוק האמריקאי של ה-S9. הבשורה שמביאה איתה ערכת השבבים הזאת היא AI ותמיכה בפלטפורמות הבינה המלאכותית של גוגל ופייסבוק (ועל כן המיתוג ״ThinQ״), כמו גם שיפורים בעיבוד התמונה ובצילום. Snapdragon 845 אמורה לדעת לנתב כוח עיבוד וצריכת החשמל לישומים בצורה המיטבית, ולתמוך בצורה טובה יותר בסייעות אישיות כמו Google Assistant. כמו ה-S9, גם ה-G7 בגרסה אותה קיבלתי לבדיקה מצויד בזכרון RAM בנפח של כ-4 גיגה בלבד. כל עוד גוגל עצמה, במכשירי הפיקסל שלה מסתפקת בנפח הזה, קצת קשה לבוא אל LG בתלונות. עם זאת, מכשירים עם זכרון RAM בנפח גדול יותר הם ככל הנראה יותר Future Proof. נפח האחסון הפנימי עומד על 64 גיגה וניתן להרחבה באמצעות כרטיס MicroSD.

LG G7 ThinQ (צילום: גד גניר)

כמו מכשירים קודמים שהתהדרו ביכולות AI, גם ה-G7 ThinQ, מתפקד נהדר ביום יום: הוא זריז ולא נתקלתי משך כל תקופת הבדיקה באיטיות או ב״התעייפות״ כלשהי שחייבה איתחול. עם זאת, נתקלתי במכשירים בעלי תגובה מהירה יותר ממנו: היו פה ושם מצבים בהם לאפליקציית המצלמה לדוגמה נדרשו בין 2 ל-3 שניות להיפתח עד שניתן היה לצלם באמצעותה. באופן רגיל, אפליקציות שנפתחות לראשונה, עולות במהירות מתקבלת בהחלט על הדעת למכשיר דגל ואין השהיות שבאמת מפריעות לתפעול השוטף של המכשיר, אבל שוב - יש בשוק מכשירים קצת זריזים יותר.  איפה ה-AI? שאלה טובה. כמו בכל מכשיר אחר שמתהדר ביכולות כאלו, למשתמש הרגיל אין שום דרך לדעת בשימוש יומיומי איפה נגמר סתם מפרט מכובד וחזק, ואיפה מתחיל ה-AI או במקרה של ה-G7, ה-ThinQ.

קשה להעריך את כמות העצים הוירטואליים שנכרתו על מנת לספק לכתבי טכנולוגיה מסמכים ריקים ללא כותרת להקליד עליהם את זעמם על טרנד מגרעת המסך של מכשירי שנת 2018. כל חברה מתמודדת עם הזעם הזה בצורה אחרת: Apple כהרגלה מצפצפת על הביקורת הזאת, וואווי ייחדה שקופית שלמה בהשקת ה-P20 Pro כדי להסביר למה ה-Notch שלה קטנה סימטרית ומושלמת, ואילו האסטרטגיה של LG היא לטעון שזו בכלל לא ״מגרעת״, כי אם ״מסך משני״, בדומה למסכים המשניים של מכשירי העבר שלה כדוגמת ה-V10 וה-V20. ובכן, זה לא מסך משני. המסכים המשניים במכשירים הראשונים בסדרת V היו מאפשרים גישה מהירה לאפליקציות, לפקדים שונים במכשיר וכו׳, אפילו כשהמסך הראשי כבוי. ה״מסך המשני״ כאן הוא שורת התראות סטנדרטית לכל דבר ועניין. הדבר היחיד שמיוחד בה על פני כל מכשיר אחר עם מגרעת, הוא היכולת לשנות את רקע הצדדים שלצד המגרעת (למה שמישהו ירצה לעשות זאת), ולשנות את מידת עיגול הפינות של המסך. שמישהו יזעיק את מכבי החדשנות כי LG השתוללה כאן. איפה בכל זאת מסתתרים קיצורי הדרך האלו? בתצוגת ה-Always On, שאמנם מציגה רק אייקונים של התראות ולא את ההתראות עצמן, אך מאפשרת גישה לקיצורי דרך להפעלה וכיבוי של ה-Wifi, בלוטות׳, פנס, מצלמה ועוד.

"המסך המשני החדש". ממשק השליטה ב-LG G7 ThinQ (צילום: גד גניר)

לאחר שהתפארה במסך ה-P-OLED החדשני שלה ב-V30, חזרה LG ב-G7 ThinQ למסך LCD עם פאנל IPS קצת יותר סטנדרטי. זה לא משנה את העובדה שמדובר באחד ממסכי ה-LCD המשובחים ביותר שיצא לי לראות. מסך 6.1 אינטש, ברזולוציית 1440 על 3120 פיקסלים (טיפה יותר מ-2K רגיל הודות לצמצום המסגרות מסביב למסך). השחור לא שחור כמו במסכי OLED או AMOLED אבל הוא קרוב לזה. הצבעים חיים, עשירים אך לא מוגזמים, והמסך עצמו תומך בתקני HDR10 ו-DOLBY Vision, מה שנותן חותמת אישור רשמית ליכולת שלו להציג תמונה מפורטת עם טווח גוונים רחב במיוחד. מעבר לכך, המסך מתהדר בעוצמת תאורה חזקה מהרגיל בסמארטפונים. זה לא עוד סתם ספורלטיב, זה משהו שאכן ניתן להבחין בו, בעיקר בשימוש באור יום: הרבה יותר קל לעבוד עם המכשיר הזה בשמש מאשר במכשירים אחרים, ואם זה  לא מספיק, ניתן אפילו לקבל תוספת תאורה למסך לזמן קצוב. למה קצוב? כדי לא לגמור לכם את הסוללה.

מתחת לשמש: LG G7 ThinQ ועוד מכשיר שלא אעשה לו כאן שיימינג (צילום: גד גניר)

מצטער LG, זו לגמרי מגרעת, לא מסך משני (צילום: גד גניר)

דווקא החברה שהביאה לשוק את המסך המשני וגב הגומי הייחודי של ה-V10, החברה הראשונה להתנסות במבנה מודולרי ב-G5, החברה שהשתמשה בגימור עור בגב של ה-G4, החברה שהיתה הראשונה למקם את כפתור ההדלקה וכפתורי הווליום בגב המכשיר ב-G2, מגיעה כעת עם עיצוב בנאלי וחסר מעוף ב-LG G7. עיצוב הוא עניין של טעם, והרפתקנות היא בהחלט עסק יקר, אבל הייתי מצפה מחברה בסדר גודל של LG לעבוד על ייצור זהות כלשהי למכשירים שלה, לפחות חיצונית. ולמרות זאת, פרקטית, אין לי יותר מדי דברים רעים להגיד על ה-G7: הוא לא גדול מדי, הוא נוח לאחיזה, הוא קליל, דקיק ואפילו מציג עמידות סטנדרטית במים (IP68). מה בכל זאת מפריע? הבחירה של LG להוסיף כפתור חומרה נוסף עבור גישה מהירה ל-Google Assistant. כשסמסונג עשתה זאת ב-S8 וב-S9 עוד היתה לזה הצדקה, היא ניסתה לדחוף את הסייעת האישית הייחודית שלה, Bixby לשוק.זה היה צעד מעצבן, אבל מתקבל על הדעת. Google Assistant היא לא של LG. אלא אם גוגל הפעילה לחץ על LG, אני לא רואה סיבה מצידה של LG לשלב כפתור כזה שנלחץ לי בטעות במשך תקופת הבדיקה מספיק פעמים כדי שלא אשכח שהוא שם. מלבד הכפתור הזה, כל שאר הכפתורים נמצאים היכן שהייתי מצפה למצוא אותם. סורק טביעות האצבעות מדויק למדי, וזיהוי הפנים, גם אם אינו מאובטח ותלת מימדי כמו זה שב-iPhone X, עובד מצוין ברוב המקרים.

LG G7 ThinQ, מהאנשים שהביאו לכם מכשירים בעיצוב כל כך הרבה יותר מעניין (צילום: גד גניר)

הכפתור במרכז התמונה הוא קיצור דרך אל Google Assistant. כן, זה באמת רעיון גרוע (צילום: גד גניר) 

ל-LG G7 ThinQ מערך צילום ראשי בעל שני חיישני 16 מגה פיקסל וצמצמים רחבים (f/1.9 ו- f/1.6). לזה תוסיפו את יכולות הבינה המלאכותית: במצב AI CAM המצלמה יודעת לזהות מגוון רחב של אובייקטים מצולמים ותרחישים שונים ולהתאים עבורם את הגדרות הצילום. בניגוד נניח למכשירים כמו Mate 10 Pro שזרקו ניחוש אחד של מה שמופיע בתמונה, ב-G7 מדובר במופע שלם. מכוונים את המצלמה לאובייקט המצולם ועל המסך מופיעים כיתובים המנסים לתייג את המציאות ומתנדפים בתוך שבריר שנייה. בתוך זמן קצר מתקבע מצב הצילום המתאים, וניתן לבחור מתוכו מספר אפשרויות. מה התוצר של כל התהליך המרשים הזה? תמונות מוארות היטב, צבעוניות וברורות. ועדיין, ניתן להבחין בפערי איכות בין המצלמה של G7 למצלמות של מכשירי דגל אחרים: בלילה לדוגמה, התמונות אכן יוצאות מוארות מאוד (לאחר שמפעילים את ״מצב לילה״), ולזכותה של LG יאמר שגם גווני הצבע נשמרים היטב, אולם התמונות סובלות מגרעון רב. מעבר לכך, בהתבוננות מקרוב בתמונות שצולמו ע״י המכשיר, על גבי מסך מחשב, ניתן להבחין בירידה משמעותית בפירוט ובמריחות. כמעט בכל מכשיר דגל ניתן להבחין בתופעות האלו, אבל ב-LG G7 ThinQ זה בולט קצת יותר. חשוב להדגיש, זו מצלמה טובה, פשוט בהשוואה למצלמות של מכשירי דגל אחרים יש מקום לשיפור. גם ב-G7, כמו במכשירים קודמים של LG, תמצאו עדשה סופר רחבה (107 מעלות) שמאפשרת לצלם תמונות כמעט פנורמיות. זה שימושי במיוחד כאשר אין לכם אפשרות להתרחק מהאובייקט המצולם. האם זה שימושי יותר מעדשת זום רגילה? עדיין לא החלטתי, אבל לאורך הבדיקה היו לא מעט מקרים שבהם שמחתי לגלות שאין צורך לקחת כמה צעדים אחורה כדי לצלם. ברירת המחדל של המצלמה היא צילום בפורמט FullVision המייצר תמונות רחבות מאוד שמתאימות ליחס המסך של המכשיר. אם תרצו לצלם תמונות ביחס אורך-רוחב סטנדרטי יותר, אל תשכחו לשנות זאת בהגדרות מראש.

מתוך ממשק ה-AI CAM: מופע שלם של בינה מלאכותית

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

השורה התחתונה שלי לגבי ה-LG G7 ThinQ בשבוע הראשון לשימוש בו נראתה שונה ועוינת משמעותית מהשורה התחתונה הנוכחית, בעיקר בגלל הסוללה. סוללת ה-3000mAh, סיפקה לי בקושי 3 שעות מסך, מה שאומר שבשימוש סטנדרטי המכשיר דרש טעינה בשעות אחר הצהריים המוקדמות. מכירים את ההתראות המרגיזות במכשירי אנדרואיד שקופצות ומציינות אפליקציות סוררות שצורכות כוח רב מהסוללה? אז הפעם זו היתה אפליקציה להקלטת שיחות שפועלת ברקע גם כשאני לא משתמש בה. מרגע שויתרתי עליה, זמן הסוללה השתפר פלאים. עד מדינה בפרשיות נתניהו כבר לא אהיה, אבל היי, הרווחתי עוד שעה וחצי מסך ביום. בסה״כ מדובר בזמן סוללה מתקבל על הדעת שיאפשר לכם להגיע לשעות הערב המאוחרות ללא צורך בטעינה נוספת, אם כי כמו במצלמה, מכשירי דגל אחרים מציעים ביצועים עדיפים מבחינה זו. המכשיר תומך בתקן Quick Charge 3.0, מה שאומר שכל מטען שתומך בתקן הזה, גם אם לא ספציפית של LG, יאפשר לכם טעינה מהירה.

מכשירי הדגל של LG מגיעים בשנים האחרונות עם חומרה מאוד מכובדת בכל הקשור לאודיו, וה-G7 אינו שונה מבחינה זו. מאחורי שקע האזניות הסטנדרטי ש-LG מתעקשת להשאיר במכשיריה (וטוב שכך), תמצאו מעבד צליל מתקדם (32Bit Quad-DAC) שבחיבור לאזניות איכותיות, מוציא שמע באיכות שנדיר למצוא כמוה בסמארטפונים. אוהבים את השמע שלכם פחות איכותי אבל ממש חזק? תשמחו לשמוע שהרמקול המובנה ב-G7 חזק בצורה יוצאת דופן ובמצבים בהם הרעש מסביב חזק במיוחד, ניתן להפעיל הגברה נוספת של השמע, פיצ׳ר שימושי במיוחד כשאתם מנסים לבצע שיחה בספיקר ולא מעוניינים להנמיך את עוצמת המזגן ברכב. הרמקול עוצב בצורה שמאפשרת שימוש במשטחים עליו הטלפון מונח, כמעין תיבת תהודה, שמגבירה את השמע ולא פוגעת משמעותית באיכות שלו. אם יש משהו שה-G7 מצטיין בו ללא עוררין זה תחום השמע, ואם הנושא הזה הפריע לכם אי פעם במכשירים אחרים, ה-G7 עושה כאן עבודה נהדרת.

LG G7 ThinQ (צילום: גד גניר)

מחיר ההשקה של LG G7 ThinQ ביבוא רשמי הוא 3000 ש״ח, אם כי ניתן למצוא אותו כיום כבר במחיר קצת נמוך יותר, 2850 ש״ח. זה מחיר סטנדרטי למכשיר דגל, ול-G7 ThinQ יש ברוב הזמן את מה שמצדיק את התואר והמחיר הזה. הבעיה היא שהוא לא לבד בשוק. LG אולי החליטה שהיא כבר לא במרדף אחרי מתחרותיה, אבל לא בטוח שקהל הקונים מודע לכך. כשמר ישראל ישראלי צריך להחליט איזה מכשיר יקנה ב-3000 ש״ח, ה-Galaxy S9 עדיין בסביבה במחיר כמעט זהה (ביבוא רשמי, ביבוא מקביל המחיר אפילו נמוך יותר) ועם תמורה לא פחות טובה למחיר הזה. בכל הקשור למצלמה, למהירות תגובה ולסוללה ה-G7 לא מפשל, אבל גם לא מציג משהו יוצא דופן או יתרון על פני מה שקיים בשוק, לעיתים גם ביחס למכשירים זולים יותר. איפה בכל זאת ה-G7 מתבלט לטובה? במיוחד במסך ובאיכות השמע שלו. המסך בהיר יותר ושימושי יותר בשמש מכל מכשיר אחר שיצא לי לבדוק לאחרונה, ואם אתם אודיופילים כנראה שהמכשיר הזה יהיה הבחירה הראשונה שלכם.