כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Mix 2

מעצבי החומרה והתוכנה בשיאומי ספגו במהלך השנים לא מעט ביקורת על חוסר המקוריות שלהם, בצדק רוב הזמן. החברה מייצרת מכשירים לא רעים, אבל מה לעשות, מקבלת השראה חזקה מדי מהמתחרים, בעיקר מאפל. לפני קצת יותר משנה הדהימה את העולם והכריזה על מכשיר בעיצוב חדשני וייחודי בשיתוף עם המעצב הנודע פיליפ סטארק: Xiaomi Mi Mix, פאבלט חזק עם מסגרות מסך דקיקות. העובדה שגם העבודה המשותפת עם פיליפ סטארק הניבה סמארטפון שחולק קוי דמיון רבים עם סמארטפון אחר (במקרה הזה, מכשיר של שארפ משנת 2014, ה-Aquos Crystal) לא הטרידה אף אחד בתעשיה, מלמדת שכמו בחיים, גם בסמארטפונים צריך לדעת ממי להעתיק. ולמרות זאת, אי אפשר לקחת מ-Xiaomi את העובדה שהיא היתה הראשונה להתחיל את הטרנד שסחף את כל תעשיית הסלולר בשנה החולפת. היא עשתה זאת לפני LG (שהשיקה את ה-G6 רק בחודש מרץ ב-MWC 2017), לפני סמסונג עם Galaxy S8 (שעשתה זאת חודש וחצי אחריה), והרבה לפני אפל עם ה-iPhone X.

Xiaomi Mi Mix 2 (צילום: גד גניר)

בחודש ספטמבר האחרון הוכרז בסין ה- Mi Mix 2, דור ההמשך ל-Mi Mix הראשון. בגדול, המפרט הטכני של פאבלט הפרמיום העדכני של שיאומי דומה לזה של הגרסה האמריקאית של Galaxy Note 8: ערכת השבבים Snapdragon 835 של קוואלקום יחד עם 6 גיגה זכרון RAM. שיאומי לא ממש אוהבת לתת למשתמשיה את האפשרות להרחיב את נפח האחסון במכשירי הדגל שלה. לכן, בניגוד לפאבלט של סמסונג , ה-Mi Mix 2 מגיע ב-3 גרסאות הנבדלות זו מזו בנפח האחסון המובנה: 64 גיגה בגרסה הבסיסית, 128 גיגה או 256 בגרסאות היקרות יותר.

נכון להיום, המכשיר מריץ את MIUI, מערכת ההפעלה של שיאומי בגרסה 9, המבוססת על אנדרואיד נוגט. כדי להגיע למצב בו המכשיר מריץ את מערכת ההפעלה הזאת בגרסתה העדכנית, נדרשה ממני מעט התעסקות: המכשיר הגיע אליי בגרסת התוכנה הסינית שלו שמתומחרת מן הסתם במחיר נמוך יותר. הבעיה עם הגרסה הזאת היא שהיא מלאה בפרסומות והתראות שונות ומשונות בשפה הסינית וללא אפליקציות גוגל. זה לא סתם מטרד, זה בלתי אפשרי לעבוד ככה עם המכשיר, בטח לא אם אינכם דובר השפה. כדי להמיר את גרסת התוכנה שלו לגרסה הגלובאלית, נדרשתי לשלוח בקשה דרך אתר מיוחד של שיאומי לפתוח את ה-Bootloader של המכשיר (משהו שמקביל ל-BIOS במחשב), לקבל קוד אישור, להזין את קוד האישור במכשיר ורק אז ניתן היה לצרוב עליו גרסת תוכנה אחרת. לתסבוכת הזאת צריך להוסיף את העובדה שלא תמיד האישור מתקבל מיידית. לפעמים זה לוקח שעות ולפעמים ימים. מעבר לכך, שלב הזנת הקוד חייב להתבצע כשהמכשיר מזוהה שהוא נמצא בסין. כדי לעשות זאת, עליכם ראשית להתקין על המכשיר את Google Play, להתקין תוכנת VPN, ואז להתחבר דרך שרת סיני. לא מסובך מספיק? נסו רגע לחשוב מי לכל הרוחות מעוניין להשתמש באינטרנט דרך חיבור סיני, עם כל ההגבלות שיש בו. רוב מפתחי אפליקציות ה- VPN לא חושבים שיש צורך בשרת שידמה את חויית הגלישה בסין, מה שאומר שנדרשתי להתקין משהו כמו 10-15 אפליקציות VPN עד שסוף סוף מצאתי אחת שכן מאפשרת זאת. מרגע שסיימתי את כל התהליך, נשארתי עם Mi Mix 2 שמריץ גרסה גלובאלית של MIUI 8. אם אתם לא הרפתקנים, שווה לכם לשלם עוד כמה עשרות דולרים, להזמין מלכתחילה את הגרסה הגלובלית ולחסוך לעצמכם את כאב הראש הזה. שבועיים לאחר מכן, הגיע העדכון לגרסה 9 ישירות אל המכשיר והותקן עליו ללא בעיות מיוחדות, כאילו היה מכשיר בגרסה גלובאלית מלכתחילה.

Xiaomi Mi Mix 2 עם ערכת הנושא הבסיסית של MIUI 9 (צילום: גד גניר)

המכשיר עצמו זריז, עובד חלק, ויציב. עם מפרט שכזה אין סיבה שלא, ו-MIUI בגרסה 9 אמורה להוציא מהמפרט הזה את המיטב. העניין היחיד שהפריע לי בהיבט של הביצועים הוא העובדה שהמכשיר טיפה פחות מהיר מה-Mi 6, מכשיר הדגל העיקרי של שיאומי לשנת 2017. זאת למרות ששניהם חולקים מפרט טכני זהה וגרסת תוכנה זהה. בהתחלה היה מדובר בתחושה בלבד, אבל אז החלטתי לנצל את ההזדמנות שבאותה תקופה שהו אצלי שלושת מכשירי הדגל הסיניים המובילים ולהעביר גם את ה-Mi Mix 2 באותה בדיקה יחד עם האחרים. בבדיקה שכוללת שני סבבים של פתיחת רשימה קבועה של אפליקציות, לקח לו כחצי דקה יותר מה-Mi 6 להשלים את הסבבים. בינינו, ביום יום מדובר בהבדל זניח. ועדיין, מוזר שקיים הבדל שכזה.

מסגרת המסך העליונה. אין כאן התחכמויות בנוסח iPhone X (צילום: גד גניר)

גב המכשיר ברגע נדיר: ללא סימני טביעות אצבעות (צילום: גד גניר)

ה-Mi Mix הראשון התהדר במסך נטול מסגרות כמעט לחלוטין. גם כיום, כשהטרנד הזה נראה כאילו הוא הולך להשאר, אף יצרנית גדולה אחרת לא מציעה מסגרת מסך דקיקה כל כך בחלקו העליון של המכשיר. כדי להגיע להישג העיצובי המיותר הזה נאלצו בשיאומי להעביר את רמקול האפרכסת אל מתחת למסך, מה שיצר בעיות שימושיות - השמע נדרש להיות חזק הרבה יותר  ולפעמים ניתן היה לשמוע לידכם את הצד השני בשיחה. ב-Mi Mix 2 החליטו לוותר מעט על המהפכנות: המסגרת העליונה עדיין דקיקה כנראה יותר מכל טלפון של יצרנית אחרת בשוק, אבל כעת היא מכילה רמקול אפרכסת סטנדרטי. חזית המכשיר נראית מאוד מרשימה ומאוד יוצאת דופן. זה נראה כאילו בניגוד לכל מכשיר שהושק ע"י LG, סמסונג, וואווי, וואנפלוס או אפילו אפל, המסך ב-Mi Mix 2 פשוט מתחיל יותר למעלה מבכל מכשיר אחר, ואין שום התחכמויות כדוגמת המקטע השחור ב-iPhone X. בשוק הסיני לעומת זאת, מותגים זולים יותר העתיקו לא רק את העיצוב הזה, אלא אפילו את שם הדגם המפורש "Mix 2". כך, תוכלו למצוא Mix 2 גם תחת מותגים כמו Doogee, Vernee, Oukitel, ואחרות. כל קשר בין המכשירים האלו לבין זה של שיאומי, מלבד השם והקוים הכלליים של העיצוב- מקרי בהחלט.

המסך עצמו הוא בגודל 5.99 אינטש (לעומת 6.4 אינטש ב-Mi Mix הראשון) עם רזולוציית 1080 על 2160 פיקסלים או במילים אחרות +FHD. המסך נראה מצוין. הוא מציג צבעים נאים חד ואיכותי. הייתי שמח לתאורה קצת יותר חזקה במסך, אבל בהחלט אפשר להסתדר עם מה שיש כרגע. הודות להקטנת המימדים המשמעותית ביחס לדגם הראשון, ה-Mi Mix 2 נוח ושמיש יחסית גם בשימוש יד אחת. גב המכשיר מגיע בגימור קרמי מבריק כשהדבר היחיד ששובר את הצבע האפור כהה המבריק הזה הם כיתוב באותיות בצבע זהב, ומסגרת זהובה דקיקה מסביב לעדשת המצלמה. הוא נראה יוקרתי, אלגנטי ומרשים יותר מרוב המכשירים שיצא לי להניח את ידיי עליהם בשנים האחרונות, אם כי הוא גם הרגיש ביותר מבין כולם לטביעות אצבעות. בשיאומי כנראה שמו לב לכך, וצרפו לערכת המכשיר קייס פלסטיק דקיק ונאה שאמנם מעבה מעט את מסגרות המסך ומסתיר את הגימור המבריק המרשים, אבל מגן על המכשיר מטביעות אצבעות, שריטות ונזקים אחרים. אל תצפו שהוא יגן על הטלפון מנפילה על הרצפה, ועדיין זה צ'ופר מבורך. אני מאוד אוהב שיצרניות מוסיפות קייסים לסמארטפונים שלהן. מעטים דואגים להזמין מראש קייס, וכשיצרנית מוסיפה אותו לערכה היא מאפשרת לרוכש להנות מהגנה מסויימת עד שיגיע קייס אחר, אם הוא לא מסתפק בקייס המצורף. הייתי שמח אם שיאומי היתה גם ממגנת את ה-Mi Mix 2 בפני מים, אפילו רק בפני התזות, אבל כנראה אחרי כל ההשקעה בצמצום המסגרות לא נותר כסף להתמודדות עם תרחיש בלתי אפשרי כמו כוס מים שנשפכת על המכשיר.

Mi Mix 2 עם הכיסוי המצורף לערכה (צילום: גד גניר)

הייתם מצפים שבמכשיר הפרמיום, פאבלט הדגל של שיאומי, המכשיר עם העיצוב הכי חדשני שלה, תשולב גם המצלמה הטובה ביותר שניתן, נכון? ובכן, בשיאומי כנראה סבורים אחרת. ל-Mi Mix 2 מצלמה ראשית 12 מגה פיקסל, עם מנגנון ייצוב תמונה אופטי בעל ארבעה צירים. עד כאן הכל טוב ויפה. העניין הוא שאנחנו בשנת 2018, המכשיר יצא לשוק לקראת סוף שנת 2017, שנה שבה למעט מכשירי הפיקסל, כל מכשיר דגל שהושק צויד במערך צילום כפול. במכשירי הפיקסל המצלמה הראשית היחידה היא נפלאה ואיכותית, ונתמכת ע"י אלגוריתמים מתקדמים ומעבד גרפי שמפצים על העדר המצלמה השנייה. ב-Mi Mix 2 אתם מקבלים מצלמה ראשית אחת עם צמצם צר יותר (f/2.0) אפילו מזה של המצלמה הראשית של Mi 6. אפשר בהחלט לחיות בלי זום או טשטוש רקע, אבל המצלמה של Mi Mix 2 אינה מצלמה של מכשיר דגל. למרות מנגנון ייצוב התמונה, עדיין נדרשת יד מאוד יציבה כדי להפיק תמונות ברורות וחדות. בלילה, התמונות מוארות היטב ברמה מעט מוגזמת, אבל זה לא בהכרח משהו רע: זה מזכיר קצת את התמונות שמייצרת המצלמה של Galaxy S7, למעט העובדה שכאמור, קצת קשה להתמקד עם המצלמה של ה-Mi Mix 2, וצילום בלילה רק מחריף את הבעיה. באור יום לא מתקשה ה-Mi Mix 2 לספק תמונות חדות ומפורטות, אבל היי, כולם מצליחים במבחן הזה.

מבט מקרוב על המצלמה הראשית של Mi Mix 2 (צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

כדי לאפשר מסגרת דקיקה בחלק העליון של המסך בלי תוספות מהסוג שיש ב-Essential Phone או ב-iPhone X עבור מצלמה קדמית, נדרשו המעצבים בשיאומי להעביר אותה למקום אחר. המיקום שנבחר בלתי שגרתי, במסגרת התחתונה של המכשיר. בגרסאות התוכנה הראשונות, בכל הפעלה של המצלמה נדרש המשתמש להפוך את המכשיר כדי לקבל זוית צילום סבירה וזה היה מסורבל ומעצבן. בגרסתו העדכנית כבר אין דרישה כזאת, אבל אם אתם לא מעוניינים בצילומי סלפי שהסנטר שלכם הוא האובייקט העיקרי בה, כנראה שתעדיפו בכל זאת להפוך את המצלמה.

שיאומי ציידה את Mi Mix 2 בסוללה בקיבול 3400mAh, דומה מאוד לזה של Mi 6, אולם בעוד במכשיר הדגל העיקרי של שיאומי הסוללה הזאת צריכה לתמוך במסך בגודל 5.15 אינטש, ב-Mi Mix 2 היא נדרשת לספק חשמל למסך בגודל של 5.99 אינטש. אם ב-Mi 6 קיבלתם יום וחצי בשימוש סטנדרטי, הרי שב-Mi Mix 2 תקבלו יום שלם, אבל לא יותר מכך. יש כאן תמיכה ב-QC 3.0, טעינה מהירה בתקן של קוואלקום. הוא לא מהיר אמנם כמו Dash Charge של וואנפלוס, אבל היתרון הגדול הוא שמדובר בתקן אוניברסלי, מה שאומר שאינכם חייבים דווקא לקנות מטענים מקוריים של שיאומי כדי לקבל טעינה מהירה. כל מטען שתומך בתקן QC 3.0 ייתן לכם טעינה מהירה. הרמקול לא מרשים בצורה יוצאת דופן, אבל גם לא מאכזב במיוחד - הוא סטנדרטי. השמע באפרכסת גם הוא מספק, ודווקא כאן מדובר בחתיכת הישג - רמקול האפרכסת כאמור ממוקם בתוך המסגרת הדקיקה שמעל למסך, ולמרות זאת אין צורך להחזיק בצורה מיוחדת את המכשיר על האוזן או לעשות כל פעולה לא שגרתית אחרת. הדבר היחיד הלא שגרתי כאן שלמרבה הצער הולך וכן הופך לשגרתי הוא הויתור על שקע האזניות. לא מוכנים להפרד מהאזניות החוטיות שלכם עם השקע המסורתי? לערכת ה-Mi Mix 2 מצורף מתאם USB Type C ליציאת אודיו אנלוגית (3.5 מ"מ).

חיבור USB Type C -יש. שקע אזניות סטדרטי - אין.

כשהושק, היה ה-Mi Mix 2 הסמארטפון היקר ביותר בקטלוג של שיאומי, ומחירו עמד בסין על 3299 יואן (535$). כיום, מספר חודשים לאחר מכן, מחירה בחו"ל של הגרסה הגלובלית עם נפח האחסון המינימלי, 64GB, עומד על 469 דולר לפני קופונים למיניהם ומע"מ (עם מע"מ, מחיר המכשיר עומד על 1884 ש"ח). גם אם זה עדיין כמחצית ממחירו של iPhone X או Galaxy Note 8, מותר לשאול מה מקבלים עבור הסכום הזה והתשובה כאן מעט מורכבת: Mi Mix 2 נראה מעולה ומציע מפרט טכני מכובד מאוד, מקביל לזה של מכשירי דגל בשוק האנדרואיד שרובם עולים משמעותית יותר ממנו. מצד שני, לשיאומי עצמה יש מכשיר דגל אחר, החולק מפרט דומה ומציע חויית שימוש טובה בפרמטרים הכי חשובים: Mi 6 מגיע עם מצלמה עדיפה בהרבה, משך זמן סוללה ארוך יותר וביצועים מעט טובים יותר. אי אפשר לקרוא ל-Mi Mix 2 מכשיר איטי, אי אפשר לטעון שהסוללה שלו מחייבת טעינה באמצע היום בשימוש סטנדרטי, ואפילו המצלמה לא רעה. ועדיין, אם שיאומי מציעה אלטרנטיבה זולה ופרקטית יותר בשימוש היומיומי, מסגרות מסך דקיקות וגב קרמי הן לא סיבות מספיק טובות להעדיף מכשיר טיפה פחות טוב על פניה.