כזה ניסיתי: Fidget Cube (חיקוי סיני)

ב-30 באוגוסט השנה, עלה לאויר דף הפרויקט של אחד המוצרים המוזרים ביותר שידע אתר מימון ההמונים קיקסטארטר: ה-Fidget Cube, קוביה שאת פאותיה מכסים כפתורים, מפסקים וגלגלות שונות וכולם ללא יוצאים מן הכלל לא עושים כלום. הקוביה הזאת אמורה להחליף את הכפתור של העט שלכם, הקצה של העיפרון שקשה לעמוד בפיתוי ללעוס, את התיפוף על השולחן ואפילו להילחם בנטייה שגם אני סובל ממנה: להרים צעצוע או חפץ כלשהו על שולחן של אדם שאיתו אני מדבר, להתעסק עם החפץ הזה במשך שעות ובסוף לשכוח מנין הגיע בעודי צובר עצמי קהילה של אנשים שחושדים בי שלא בצדק בקלפטומניה.  פירושה של המילה Fidget אגב, מתאר משהו הרבה יותר בסיסי: נטייה להתנדנד, לנוע בעצבנות.

Fidget Cube בגרסה הסינית הזולה (צילום: גד גניר)

כמה אנשים עצבניים יש בעולם? מסתבר שלא מעט. הפרויקט הניב כ-6.5 מיליון דולר, כשהמטרה הראשונית שלו היתה לגייס כ-15,000 דולר בלבד. 250 הרוכשים הראשונים הצליחו לרכוש את הקוביה במחיר של כ-14 דולר מתוך ידיעה שהם עושים את דיל חייהם: בסיום הפרויקט, הקוביה תעלה כ-25 דולר. רוב התומכים בפרויקט קנו את הקוביה במחירים שנעים בין 15 ל-19 דולר, בהתאם לכמות הקוביות שקנו. אספקת הקוביות ל- 154926 התומכים בפרויקט החלה באיזור דצמבר השנה.

אז מה אתם מקבלים? כאמור, קוביה. על כל פאה של הקוביה יש סוג שונה של פינוקים לאצבעות שלכם: על פאה אחת מפסק עם שני מצבים, על אחרת מעין ג'ויסטיק ובאחת נוספת יש מעין חוגה. עוד תמצאו שם פאה עם חמישה כפתורים, פאה הכוללת בתוכה שלוש גלגלות וגולת מתכת מסתובבת, ופאה שיש בה רק שקע רדוד שתוכלו להניח בו את האצבע כדי לנוח קצת.

אני נחשפתי לפרויקט הזה, כמו לפרויקטים רבים אחרים דרך הפידים של הפייסבוק והטוויטר שלי. למען הסר ספק, לא עשיתי לייק לדף של קיקסטארטר בפייסבוק: שילוב של חברים שהתלהבו מהעניין, כתבות מחמיאות באתרי טכנולוגיה וכנראה גם עבודה יעילה של האלגוריתם של פייסבוק הצליחו להפגיז אותי באזכורים לקיומו של הפרויקט הזה ולצורך שלי לרכוש אחת כזאת. הפרויקט כאמור הצליח באופן פנומנלי, אבל בניסיון לשכנע אותי לרכוש את הקוביה הזאת הוא דווקא נכשל. זה לא שלא שקלתי זאת, כן? הקובייה הזאת, בתוך הכלום שהיא עושה, עושה למעשה המון דברים שיגרמו לכם לרצות כזאת, בלי קשר לשאלה אם אתם נוטים "לפדג'ט". היא נראית מגניבה, היא סוג של חפיץ ולהיות בעליה של כזאת זו מעין הצהרה אופנתית במרחב המשרדי. קובייה שכל העולם מדבר עליה היא משהו שאתם רוצים שיהיה לכם, בין אם כדי לשחק בה ובין אם כדי שתהיה מונחת על השולחן שלכם באופן ספייס, כדי לשדר משהו כמו "היי חבריי למשרד, אני מהאנשים שתומכים בפרויקטים בקיקסטארטר ואני מעודכן במה שמגניב". תוסיפו לכך את העובדה שלא מדובר בהוצאה מטורפת ואין שם משהו שיכול להתקלקל או דרוש אחריות, ותקבלו מוצר שקשה להתאפק שלא לקנות, בטח לא אחרי שטיפת מוח מהסוג שעברתי.

חיקוי ה-Fidget Cube שקניתי (צילום: גד גניר)

אז למה לא קניתי? כי במאבק בין הרצון שלי להנות מכל הדברים שתיארתי קודם לבין גד השקול המחושב ואולי גם הקמצן, היה נראה לי לא מוצדק לשלם 19 דולר על צעצוע התפתחותי למבוגרים. בדעה הזאת החזקתי משך כל תקופת הפרויקט, עד לרגע שבו לא ניתן היה לרכוש את הקוביה. מאותו רגע נפתחה מכירה מוקדמת לקוביה בייצור סדרתי ואז המחיר זינק ל-22$ הזדמנות אחרונה לרכוש אותה בהנחה לפני שמחירה יאמיר ל-25 דולר מהאיום המקורי. בתנאים האלו, כבר איבדתי עניין.

ב-20 באוקטובר הסתיים שלב גיוס הכספים של הפרויקט. בתקופה הזאת החלו לצוץ בפיד שלי פרסומות לחיקויים סיניים של ה-Fidget Cube, במחיר הרבה יותר אטרקטיבי של 4.97 דולר. היה ברור שכזה דבר יקרה. הסינים מחקים הכל, מה זה בשבילם לייצר קוביה מכוסה בכפתורים שלא עושים כלום? ולמרות הכל, כפי שסמסונג חוותה על בשרה, להשראה יש היבטים חוקיים. ה-Fidget Cube המקורית, לפי דף הקיקסטארטר שלה היא בסטטוס Patent Pending, כלומר, היא עדיין לא פטנט רשום, כי אם היא בדרך לשם והוגשה הבקשה לרשום אותה כפטנט מקורי לכל דבר. לפיכך, עד שתוכרז ה-Fidget Cube כפטנט רשמי, כל החקייניות פועלות בצורה לא מאוד לא אבירית, אבל בחסות החוק.

זה גם השלב שבו נשברתי וקניתי אחת, סינית למהדרין. התירוץ שנתתי לעצמי הוא שממילא הפרויקט הצליח, אז למה שאוציא עכשיו 22 דולר ואחכה חודשים עד שתגיע. בפועל הסיבה נותרה פחות אלגנטית כפי שהיתה משך כל הזמן הזה: 22-25 דולר (לא כולל דמי משלוח) הם מחיר לא הגיוני לדעתי, עם כל הסימפטיה וכל הרצון לתמוך ברעיון מקורי ומגניב, לשלם על קוביה עם כפתורים. 4.97 דולר, כולל דמי משלוח לעומת זאת, הם אחלה של מחיר. אם אינכם מורידים סרטים או שירים, אם מצאתם כסף על המדרכה ברחוב והמשכתם הלאה מתוך התחשבות באדם שאיבד אותו שודאי יגיע לאסוף את המטבע הזה מתישהו, אם אי פעם טעו לטובתכם בסופר ודיווחתם לקופאית, אם חבר טוב הציע לכם אספקה של סיגרים קובניים ושמפניה ורודה וסירבתם, אתם מוזמנים לקנות את הקוביה במחירה המלא. אם לא אכפת לכם להישרף בגיהנום אחרי מותכם, אתם מוזמנים לנהוג כמוני.

הקוביה הסינית הוזמנה ב-29 בדצמבר והגיעה אלי קצת יותר משבועיים לאחר מכן, לפני שחלק מ-Fidget Cube המקוריות הגיעו אל תומכיהן. לא ניתנה לי אפשרות באתר הסיני הספציפי שבו קניתי לבחור את הצבעים שלה, כפי שזה באתר הפרוייקט המקור וקיבלתי אותה בשילוב צבעים פטריוטי אבל לא כה אטרקטיבי של כחול ולבן. כצפוי איכות הבניה לא מרשימה במיוחד: הכפתורים אמנם נלחצים, הגלגלות נגללות, הכל עובד, אבל מרשרש. קוי התפר של חיבור שני חלקי הקוביה נראים בבירור. לא ראיתי או מיששתי מעולם את הקוביה המקורית וכולי תקווה שהיא בנויה ועושה רושם איכותי יותר מהקוביה הזאת. את החוגה למשל, עדיין לא הבנתי איך אני אמור לסובב, מפסק שני המצבים מגיע כאן עם שלושה מצבים מה שפוגם בחוויית המיפסוק, שלושת הגלגלות שקועות קצת יותר ממה שהייתי רוצה שיהיו והג'יסטיק רופף מדי במקומו ולא מרגיש כמו ג'ויסטיק באמת. בדקות הראשונות הייתי בטוח שזה העונש שלי על כך שהתקמצנתי אבל בסוף אותו יום לא ניתן היה לנתק את הקוביה מהיד שלי. עם כל החסרונות של חיקוי הסיני, הדבר הזה ממכר ברמות שלא ראיתי בעבר.

חיקוי ה-Fidget Cube שקניתי (צילום: גד גניר)

הקוביה לא מבלה יותר מדי על השולחן שלי. רוב הזמן היא אצלי בכיס, מחכה שאלחץ על כפתוריה או שאשחק עם הגלגלות שלה. חלק מהסביבה שלי לא מודע לכך, חלק התרגל לרעשים ומתעלם מהם, ואשתי לא יכולה לסבול אותם. התועלת האמיתית הראשונה שהרגשתי מאז שנכנסה אל חי היא עליה של בין 10 ל-15 אחוזי הסוללה איתם אני נשאר בסוף היום בסמארטפון שלי. ככל הנראה המשחק בקוביה הזאת בא על חשבון התעסקות איתו וזה מבורך.

אם הקוביה אכן תאושר כפטנט, סביר להניח שהחיקויים הסיניים שלה ייעלמו מהשוק או יתייקרו משמעותית בשל הצורך לשלם תמלוגים. כך או כך, הדור הבא שלה חייב להיות יותר מתוחכם. אם היו נותנים לי לתכנן אותו, הייתי הופך אותו לגדאדג'ט כל דבר אשר מסתנכרן מול אפליקציה בטלפון ונותן למשתמש מידע חשוב כמו באיזו פאה השתמשתי הכי הרבה, כמה פעמים השתמשתי בה, באילו שעות (כדי לדעת מה מעורר אצלי עצבנות) ואולי אפילו מייצר מנגנון תחרותי עם תמריצים למקליקים האובססיביים. נשמע לכם מטופש? ספרו זאת לאנשים שהתרוצצו ברחוב לפני חצי שנה וחיפשו פוקימונים.