כזה ניסיתי: Meizu MX6

לפני כחודש נחתה בישראל משלחת של בכירים מ-Meizu על מנת להשתתף בהשקה הגדולה ביותר של היצרנית כאן אי פעם. לא פחות מארבעה דגמי מכשירים חדשים של היצרנית הסינית אמורים להתחיל להימכר בישראל בתקופה הקרובה, אך המכשיר החשוב מבין הארבעה הוא ללא ספק ה-MX6, המכשיר החדש ביותר בסדרה הפופולרית של מייזו. מה עושה אותה כל כך פופולרית? הנוסחה הקבועה של מייזו: ניסיון לאזן בין חומרה חזקה יחסית, עיצוב וחומרים איכותיים, במחיר אטרקטיבי. במקרה של הבן הספציפי הזה לסדרת MX, המחיר נמוך אף מבעבר.

Meizu MX6 (צילום: גד גניר)

אז מה כוללת החומרה החזקה? ערכת שבבים Helio X20 של Mediatek בעלת 10 ליבות (2 במהירות 2.3 גיגהרץ, 4 במהירות 1.9 גיגהרץ ו-4 נוספות במהירות 1.4 גיגהרץ). על הנייר, המעבד הזה אמור להתחרות בסדרת Snapdragon 6XX של קוואלקום, כאשר הוא נחשב לחזק וחסכוני יותר בחשמל מה-617, אך חזק פחות מה-650 (המעבד שניתן למצוא ב-Xiaomi Redmi Note 3 Pro), כלומר, מעבד של הרף העליון של מכשירי ביניים. זכרון ה-RAM מגיע בנפח 4 גיגהבייט, נפח נדיר ברמות המחיר האלו. האחסון לעומת זאת, עומד על 32 גיגה בלבד שאינם ניתנים להרחבה. זה אמנם יותר מהנפח המינימלי הכמעט בלתי שמיש (16GB) איתו נמכר קודמו, ה-MX5, אך עבור מי שמצלם הרבה, מתקין הרבה אפליקציות ומצלם הרבה, ייתכן שזה יהיה קצת צפוף. ה-Meizu MX6 מריץ את Flyme 5.2.2.2, גרסת תוכנה וממשק ייחודי של מייזו, המבוסס על אנדרואיד בגרסה 6, הגרסה העדכנית ביותר בתקופה בה הוכרז המכשיר. ביום יום המכשיר מגיב בזריזות, יציב ברוב המקרים (למעט Apple Music אשר קרסה לעיתים קרובות מדי) וחזק מספיק כדי להריץ אפילו משחקים בצורה מכובדת.

Meizu MX6 (צילום: גד גניר)

מייזו כבר שנים משיקה בזה אחר זה מכשירים ששואבים השראה אגרסיבית ממכשירי האייפון, גם בממשק וגם בצורה החיצונית. ה-MX6 ממשיך את המסורת הזאת, אך נראה מלוטש יותר מכל מכשיר מייזו אחר שבדקתי: דפנות המכשיר מעוגלות יותר, הוא דקיק, כולו עשוי מתכת (בניגוד למכשירים קודמים ששילבו חלקי פלסטיק בגוון מתכתי), ואפילו הזכוכית בחזית המכשיר מעוגלת בקצוותיה כדי להשתלב בצורה טובה יותר עם שולי המכשיר. הכל בנוי היטב, באיכות גבוהה, ומשדר יוקרה שאינה אופיינית למכשירים ברמת המחיר שלו. הבעיה היחידה היא הדמיון ל-iPhone: לרוע מזלו של ה-MX6, הוא נחת אצלי שבועות ספורים לאחר השקת ה-iPhone 7, והשאלה שחזרה על עצמה מצד אנשים בסביבה שלי פעם אחר פעם היתה "מה, זה האייפון החדש??". אם אין לכם בעיה להסביר בסבלנות בכל פעם שזה לא אייפון, או לחילופין, אם אין לכם בעיה שאנשים יטעו ויחשבו שיש לכם אייפון שרשום על הגב שלו "Meizu", אז הדמיון הזה לא צריך באמת להפריע לכם.

Meizu MX6 (צילום: גד גניר)

ל-MX6 מסך בגודל 5.5 אינטש, ברזולוציית 1080p. כהרגלה, מייזו לא חוסכת בהיבט הזה, וגם כאן מדובר במסך איכותי מאוד, שמציג צבעים נאים, עם תאורה לא רעה בכלל. כפתור הבית הממוקם מתחת למסך משמש בין השאר כסורק טביעות אצבעות שקרוב מאוד בביצועיו לאלו של מכשירי דגל. למי שטרם יצא להתנסות במכשיר של Meizu, כפתור הבית של מכשירי החברה ייחודי בשל העובדה שיש לו תפקיד כפול: לחיצה פיזית על הכפתור מחזירה את המשתמש למסך הבית. נגיעה בכפתור מחזירה אותו מסך אחד אחורה. באופן הזה Meizu מוותרת על כפתורים פיזיים נוספים או כפתורים וריטואליים שגוזלים נדלן יקר על המסך עצמו. ואיך מגיעים ליישומים האחרונים? משיכת האצבע למעלה מימין או משמאל לכפתור הבית תפתח את רשימת היישומים הפתוחים. זה נשמע מוזר, ולוקח מספר שעות להתרגל לזה, אבל בסופו של דבר זה מאוד נוח וקשה להתרגל אח"כ למכשירים אחרים שכפתור הבית שלהם יודע לעשות רק דבר אחד. ההתעקשות של מייזו לעשות דברים בצורה אחרת באה לפעמים על חשבון פונקציונליות שקיימת באנדרואיד בצורתה הבסיסית. רוצים לגשת מהר לתפריט ה-Bluetooth? במכשירי אנדרואיד אחרים תוכלו פשוט לגלול למטה את וילון ההתראות וללחוץ ממושכות על פקד ה-Bluetooth. לא במייזו. במייזו תצטרכו לגשת לתפריט האפשרויות ומשם לגשת לתפריט ה-Bluetooth.

מבט מקרוב על כפתור הבית הייחודי של Meizu (צילום: גד גניר)

מעבר לכך, אני מחכה בקוצר רוח ליום שבו מייזו תאפשר שליטה נפרדת על עוצמות השמע במכשיר, היישר מחלון החיווי שנפתח בלחיצה על כפתורי הווליום. מה הכוונה? ברוב מכשירי האנדרואיד בשוק, כאשר תלחצו על כפתור הווליום, תוכלו להרחיב את חיווי הויזואלי על המסך, ולקבל מספר פקדי ווליום וירטואליים שונים: להתראות, לעוצמת שמע של שיחות ולמדיה. במייזו החיווי הזה הוא קונטקסטואלי, כלומר, רלוונטי רק לסוג הפעילות הנוכחית. אם אתם במסך הבית, לא תוכלו לשנות ממנו את השמע למדיה או את עוצמת השמע בשיחה. זה אומר למשל שאם שכחתם את עוצמת המדיה על המקסימום, הדרך היחידה שלכם לצפות בסרטון youtube מבלי להעיר את כל יושבי הבית היא לחכות שהסרטון יתחיל לרוץ, לקוות שהוא נפתח בצורה שקטה (או שהפרסומת שלפניו שקטה), וללחוץ בהיסטריה על כפתורי הווליום עד להנמכה מוחלטת. אמנם המצב באייפון זהה, ואתם לא שומעים שם אנשים מתלוננים שם כמוני, אבל כמעט בכל מכשיר אנדרואיד אחר תוכלו להנמיך את עוצמת המדיה כבר לפני כן, דרך הרחבת חלון חיווי הווליום שנפתח בלחיצה על כפתור הווליום. לזכותה של Meizu יאמר כי החל מגרסת ה-Flyme האחרונה, היא כן מאפשרת שליטה נפרדת בעוצמות הווליום, אך רק בגישה לתפריט הספציפי בתוך התפריט הראשי, שוב, כמו באייפון, אך במרחק לחיצה אחת יותר ממה שבמכשירי אנדרואיד אחרים.

חלק נכבד בהכרזה על הMeizu MX6 בישראל עסק במצלמת המכשיר. במייזו יודעים להתגאות בכך שה-MX6 הוא המכשיר הראשון שעושה שימוש בחיישן  IMX386, חיישן CMOS של סוני ברזולוציה של 12 מגה פיקסל. מספר הפיקסלים הנמוך יחסית אינו דבר  רע בהכרח. גודל החיישן סטנדרטי, מה שאומר שלכל פיקסל מגיעה כמות אור גדולה יותר, משהו שאמור לשפר את ביצועי המצלמה בתנאי תאורה שאינם אידיאליים. בנוסף, דיברו שם על עדשת ה-6P שאמורה למנוע עיוותים בתמונה. מה שבאמת משך את תשומת ליבי היה ההסבר המפורט על היכולת של המצלמה להתמקד במהירות. נציגי מייזו טיפסו שם על סולם מאוד גבוה וטענו כי הודות לשילוב בין חומרת המצלמה לתוכנה שלה, ה-MX6 יודע להתמקד במהירות לא פחות גבוהה מזאת של ה-Samsung Galaxy S7, המכשיר שהוכתר ע"י רבים כמכשיר עם המצלמה הטובה בשוק. מפרט לחוד ומציאות לחוד. המצלמה אכן מתמקדת במהירות, ובאור יום מפיקה תמונות נאות. עם זאת, בלילה ובתוך הבית, למרות המיקוד המהיר, היה לי קשה מאוד לקבל תמונות חדות. כשמצאתי את עצמי אומר למישהו בצילום "תנסה לא לנשום רגע", הבנתי שכנראה ההצהרות של מייזו היו מופרזות. שלא תבינו לא נכון: ביחס למכשירים כמו ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro או ה-Samsung Galaxy J5 שבדקתי כאן לאחרונה, המצלמה של המכשיר של Meizu כנראה עדיפה. עם זאת, כשבמייזו מדגישים באופן כל כך מובהק את עניין הצילום, ואף נוקבים בשמו של ה-S7, אני מצפה לתוצאות יותר מרשימות בפועל.

מבט מקרוב על המצלמה של ה-Meizu MX6 (צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

ל-Meizu MX6 סוללה בקיבול של 3060mAh. זהו קיבול מכובד, אך לא ממש חריג בנוף הסמארטפונים של שנת 2016. למרות זאת, ה-MX6 הוא אחד מהסמארטפונים עם חיי הסוללה הארוכים ביותר שיצא לי לבדוק לאחרונה. באחת הפעמים הצלחתי לסחוט ממנו בשימוש סטנדרטי כמעט יומיים של שימוש (בחיאת Meizu, למה כאן לא הזכרתם את ה-S7?), כשבכל שאר הזמן, הצלחתי להגיע ללילה עם בין 25 ל-30 אחוזי סוללה. חיבור הטעינה של המכשיר הוא USB Type C, והוא מאפשר טעינה מהירה בתקן ייחודי של מייזו בשם MCharge המסוגל לטעון את סוללת המכשיר במלואה בתוך כשעה ורבע. במייזו אף מצהירים כי הסוללה תוכננה באופן שמאפשר לה לשמור על ביצועיה לאורך יותר מחזורי טעינה. בכל מה שקשור לביצועים כטלפון, ה-MX6 לא מציג משהו יוצא דופן, לא לטוב ולא לרע: השמע באפרכסת חזק מספיק ואיכותי. השמע ברמקול הוא בעוצמה סבירה, אם כי לא הייתי מתנגד לתוספת של כמה דציבלים. כהרגלה, מקפידה Meizu על איכות שמע גבוהה בחיבור לשקע האזניות (כן, אמרתי "שקע אזניות", כאן למזלנו מייזו לא קיבלה עדיין השראה מאפל), וגם במקרה של ה-MX6 מקבלים איכות שמע טובה באופן הזה.

מבט מקרוב על שקע הטעינה, הרמקול ושקע האזניות ב-MX6 (צילום: גד גניר)

מחירו של הMX6 בישראל עומד על 1499 ש"ח, המחיר הזול ביותר שבו נמכר מכשיר מהסדרה הזאת של של מייזו עד כה, ונפח האחסון של המכשיר הזה כפול מזה של קודמיו. עם זאת, נפח האחסון הוא לטעמי נקודת התורפה העיקרית של המכשיר הזה. רבים יודעים להסתדר עם 32 גיגה בלי אפשרות הרחבה, אבל לי אישית, כאחד שמצלם הרבה ומעדיף להחזיק את כל אוסף המוזיקה שלו על המכשיר, זה קצת צפוף. אם היתה גרסה אחרת עם 64 גיגה, הייתי ממליץ לכם בחום ללכת עליה, אבל פשוט לא קיימת כזאת, לא בארץ ולא בחו"ל. מכל בחינה אחרת, ה-MX6 הוא אחת העסקאות המשתלמות ביותר בשוק הסלולר, ובניגוד למכשירים אחרים ששואפים לתואר המכשיר המשתלם ביותר, כאן אתם מקבלים גם תחושת פרימיום: מכשיר מתכתי דק ויפה, עם מסך טוב, ביצועים טובים, סורק טביעת אצבע מהיר ומדויק, זכרון RAM בנפח זהה לזה של מכשירי דגל, סוללה מצויינת ומצלמה שמאכזבת בעיקר בגלל שהזכירו אותה בנשימה אחת עם המכשיר הלא נכון.

המכשיר נמסר לצורך הבדיקה באדיבות רשת Bug. לקנייה ב-eBay לחצו כאן.