כזה ניסיתי: OnePlus 3

ישנן דרכים רבות בהן יצרניות סלולר מסוגלות לעצבן את המשתמשים והלקוחות הפוטנציאליים שלהן. לפעמים מדובר בתמחור מוגזם, לפעמים מדובר בויתור על פיצ'רים ספציפיים ואהודים ולפעמים הן סתם לא מחדשות מספיק, או שלא עונות על הציפיות שפיתחו הלקוחות הקבועים. הסטארט-אפ הסיני OnePlus הצליח לייצר סביבו עניין אדיר, בעיקר בגלל שהציע מכשירים חזקים במחירים נמוכים יחסית,  אך גם הצליח להגדיר מחדש את הדרכים בהן יכולה יצרנית סלולר להרגיז את הלקוחות שלה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בשני קמפיינים שנראו בעיקר כמו פרובוקציות, ובמערכת ההזמנות הידועה לשמצה, שהפכה את הזמנת המכשיר לאתגר לא פשוט עבור קונים מזדמנים.

OnePlus 3 (צילום: גד גניר)

על כל אלו כמובן ניתן לסלוח. על בעיות ברמת המכשיר עצמו זה קצת קשה יותר. ה-OnePlus הראשון שהושק היה מכשיר נהדר עם השקתו: מפרט עוצמתי שתורגם לחויית שימוש טובה ומהירה, סוללה אימתנית שאיפשרה שימוש ממושך, וגם עבודת המיתוג של החברה הפכה את הבחירה במכשיר לייחודית ויוצאת דופן. עם הזמן, יותר ויותר משתמשים נתקלו ביותר ויותר באגים במכשיר, והתדמית הנועזת והמהפכנית של המותג נסדקה קצת. ה-OnePlus 2 לא ממש עזר בעניין הזה. הוא הושק עם הכרזה יומרנית: במקום סתם Flagship Killer, הוא הוצג כ-2016 Flagship Killer, כלומר, מכשיר חזק מספיק כדי לאתגר את מכשירי הדגל של השנה שעברה וגם של השנה הנוכחית. מההתנסות האישית שלי במכשיר הזה אני יכול לספר לכם שלפחות בעת ההשקה שלו, הוא לא הצליח להציב באמת אתגר למכשירים כמו ה-Galaxy S6, קל וחומר למכשירי הדגל של השנה. בהשקה של ה-OnePlus 3 לא דובר על Flagship Killer, וגם מערכת ההזמנות יצאה לגמלאות. כעת נותר רק לראות אם ה-OnePlus3 יצליח היכן שקודמיו אכזבו.

כאמור, כל הפילוסופיה השיווקית של OnePlus עומדת על עקרון פשוט מאוד: מפרט חזק מאוד, קרוב מאוד לזה של מכשירי הדגל של היצרניות הגדולות בשוק, במחיר נמוך יותר משמעותית. זאת הסיבה שבגללה המכשירים האלו משווקים כ-Flagship Killers, והמכשיר השלישי (אם לא כוללים בפנים גם את ה-OnePlus X שהיה דגם עממי יותר) ברשימה ממשיך את המסורת הזאת. הוא מצויד במעבד החזק ביותר של קוואלקום נכון לזמן השקת המכשיר, ה-Snapdragon 820, אותו ניתן למצוא גם במכשירים כמו ה-LG G5, הגרסה האמריקאית של ה-Galaxy S7, ה-Sony X Performance ומכשירי דגל אחרים. בניגוד למכשירים הקודמים, ה-OnePlus 3 מוצע רק בתצורת זכרון אחת: זכרון אחסון בנפח של 64 גיגה שאינו ניתן להרחבה, וזכרון RAM בנפח של 6 גיגה. אני לא בטוח אם נפח זכרון ה-RAM הוא חסר תקדים, אך נכון להיום קיימים מכשירים מעטים מאוד בשוק שמציעים נתון דומה, ומכשירי הדגל שציינתי קודם מציעים זכרון בנפח קטן יותר של 3 ו-4 גיגה. מה כל כך נפלא בזכרון RAM בנפח של 6 גיגה? אנדרואיד, כמערכת הפעלה, יודעת לנהל את זכרון ה-RAM שלה בצורה הטובה ביותר כשהיא עושה זאת באופן עצמאי. זה לא נשמע הגיוני, אך מכשירי אנדרואיד עובדים באופן היעיל ביותר במצב בו כל הזכרון הזה נתפס ע"י אפליקציות פתוחות. המערכת יודעת למלא את הזכרון באפליקציות, ולסגור אותן בעת הצורך כדי לפנות מקום לאחרות. כשאפליקציה נשארת פתוחה, אין צורך להמתין את השניה-שניה וחצי עד שתיפתח מחדש. עם נפח זכרון RAM כזה, מספר רב יותר של אפליקציות נשאר פתוח ברקע והמעבר ביניהן מהיר וחלק יותר מאי פעם.

OnePlus3 (צילום: גד גניר)

לאחר שהתחילה את דרכה בשיתוף פעולה עם Cyanogen OS, עברה OnePlus לפיתוח עצמאי של התוכנה במכשיר. מערכת ההפעלה כאן היא Android בגרסה 6, Marshmallow, בשילוב הממשק הייחודי של החברה בשם Oxygen. המכשיר נמכר בגרסאות שונות עבור השוק הסיני ועבור השוק העולמי: בגרסה המיועדת לשוק הסיני ישנו ממשק קצת שונה שקיבל גם שם נפרד, Hydrogen. הממשק הסיני לא כולל בתוכו את השירותים של גוגל ולא את חנות האפליקציות שלה, ולכן אינו רלוונטי למשתמשים בישראל. הזמנתם מכשיר וקיבלתם אותו בגרסה הסינית? לא נורא. לא נדרשות פעולות מסובכות מדי כדי לצרוב עליו את הגרסה הבינלאומית, והקבצים המיועדים כמו גם המדריכים כיצד לבצע זאת נמצאים בפורומים באתר הרשמי של OnePlus. ממשק ה-Oxygen נקי ודומה מאוד לאנדרואיד בצורתה הבסיסית ביותר. התוספות שב-OnePlus בחרו לשלב כאן הן שימושיות ומוסיפות המון. בין השאר ניתן להפעיל את המצלמה, להדליק את הפנס ולבצע פעולות נוספות אחרות באמצעות מחוות מגע על המסך הכבוי. ב-Launcher המקורי משולבת מעין מגירה באחד ממסכי הבית, שבה ניתן למקם ווידג'טים וקיצורי דרך, ואפילו ניתן להגדיר לכפתורי המגע מתחת למסך פעולות שונות לביצוע עבור לחיצה ארוכה או לחיצה כפולה.

ה"מגירה" במסך הבית עליה ניתן להציב ווידג'טים וקיצורי דרך (צילום: גד גניר)

כמו קודמיו, גם ל-OnePlus 3 מסך בגודל 5.5 אינטש, גדול יותר מזה של רוב מכשירי הדגל בשוק. רזולוציית המסך נשארה גם היא כמו במכשירים הקודמים 1080 על 1920 פיקסלים, FHD. מה בכל זאת שונה? הפעם זהו מסך AMOLED. בגרסת התוכנה הראשונה איתה יצא המכשיר, המסך נטה באופן קיצוני לגוון כחלחל. עדכונים שיצאו מאז למכשיר סידרו את הבעיה הזאת וכעת ניתן לשלוט על טמפרטורת הצבע בהגדרות המכשיר. בעוצמתו המקסימלית, המסך הזה הוא מהבהירים והמוארים בשוק. עם זאת, ביום יום זה לא כל כך בא לידי ביטוי: מנגנון הבהירות האוטומטית מנמיך משום מה את בהירות המסך אפילו במקומות מוארים בהם נדרשת עוצמה גבוהה יותר. במצב ידני ניתן להגיע לבהירות המקסימלית אם כי נכון לשנת 2016, הייתי מצפה שמכשיר ברמה כזאת יציע לי מנגנון בהירות אוטומטית יעיל יותר.

ה-OnePlus One, וה-OnePlus 2 הציגו עיצוב חיצוני ייחודי: גב המכשירים הגיע בגימור מחוספס ושונה מאוד מזה של מכשירים אחרים בשוק. ה-OnePlus 3 מיישר קו עם יצרניות אחרות ומגיע בעיצוב מתכתי, דומה מאוד לזה של ה-Huawei Mate S ומכשירי הדגל של HTC בשנים האחרונות. ולמרות שלא מדובר בעיצוב ייחודי, עדיין, ה-OnePlus 3 הוא מכשיר יפיפה, דקיק ויוקרתי. בשל המסך הגדול, והשימוש הנרחב במתכת, המכשיר מעט כבד ביד ופחות נוח לאחיזה ממכשירי דגל אחרים בשוק, אם כי ניתן להתרגל למימדים האלו די בקלות. גוף המתכת הדקיק לא עושה עבודה טובה במיוחד בפיזור החום שמייצר ה-OnePlus 3 בפעילות אינטנסיבית ממושכת, אבל גם כאן לא מדובר בהתחממות קיצונית, ובהחלט ניתן לחיות עם זה. כפתורי המכשיר ממוקמים נכון, וכמו ב-OnePlus 2, תמצאו כאן את מפסק מצבי ההתראות הפיזי בצד המכשיר. אם טרם יצא לכם להכיר, זהו מפסק בעל שלושה מצבים: המכשיר מציג את כל ההתראות, רק את ההתראות שהוגדרו כחשובות או ללא התראות בכלל. ההשראה לכפתור הזה מגיע ככל הנראה מכפתור המעבר למצב שקט במכשירי אפל, והביצוע כאן מעולה. אם כבר הזכרתי את אפל: קורא טביעות האצבעות הוא לדעתי המהיר בשוק, אפילו יותר מזה של ה-iPhone 6S ומספיק מגע רגעי בו כדי לפתוח במהירות את המכשיר. בימים הראשונים לשימוש במכשיר, הקורא עבד כל כך טוב, שבכל פעם ששלפתי את המכשיר מהכיס, גיליתי שהוא כבר פתוח, אם האצבע שלי נגעה בטעות בסורק. עדכון הגרסה האחרון של המכשיר טיפל בבעיה הזאת, וכעת מונע ממנו להיפתח כל עוד הוא בכיס.

דקיק, ה-OnePlus 3 (צילום: גד גניר)

מפסק ההתראות, OnePlus 3 (צילום: גד גניר)

מכשירי OnePlus הקודמים לא שמו דגש מיוחד על תחום הצילום, והציעו מצלמות בעלות ביצועים פושרים למדי. המצלמה של ה-OnePlus 3 היא מצלמה מצויינת, אך לא מושלמת, ולמרות שהיא מציגה שיפור משמעותי על פני אלו של המכשירים הקודמים של החברה, ניכר עדיין פער מסוים באיכות בינה לבין המצלמות של מכשירים כמו ה-LG G5 וה-Galaxy S7. זוהי מצלמה ברזולוציית 16 מגה פיקסל, בעלת מנגנון מיקוד המבוסס על זיהוי פאזות, ומגנון ייצוב תמונה אופטי. באור יום ובתנאי תאורה נוחים, המצלמה מתמקדת במהירות גבוהה מאוד ומייצרת תמונות מפורטות להדהים שנראות מעולה אפילו בקרופ של 100%. ככל שתנאי התאורה הופכים לפחות אידיאליים, ניתן להבחין במיקוד פחות אפקטיבי, בפירוט נמוך יותר ובמריחות בתמונה. בצילום בחוץ בלילה, התמונות יוצאות כהות וחשוכות מאלו של המכשירים שציינתי קודם, ואם תרצו לצלם באמצעותה את הילדים שלכם, עדיף ליתר בטחון לצלם כמה תמונות ברצף כדי לוודא שתהיה לכם לפחות תמונה אחת ממוקדת כראוי. חשוב להדגיש, המצלמה של ה-OnePlus 3 היא מהטובות שקיימות בשוק, עדיפה לדעתי על זו שב-Nexus 6P שלי, והסיטואציות בהן היא מייצרת תמונות פחות מרשימות הן סיטואציות שמאתגרות כל מצלמה אחרת.

כמעט כל שאני מכיר שיש לו או היה לו את ה-OnePlus One, יודע לספר בעינים נוצצות על הימים בהם הסוללה שלו היתה מספיקה ליומיים שלמים של שימוש. ב-OnePlus 2 קיבול הסוללה גדל מ-3100mAh ל-3300mAh, אך הוא לא שחזר את הביצועים של קודמו. ב-OnePlus 3 נעשה שימוש בסוללה הקטנה ביותר מבין שלושת המכשירים: 3000mAh בלבד. בשימוש סטנדרטי היא צלחה אצלי בממוצע יום שלם לאחר שנותקה מהמטען בשעה 07:00, ונפרקה לחלוטין בערך בחצות, נתון דומה לסטנדרט של מכשירים ברמה הזאת. OnePlus היתה אחת החברות הראשונות לאמץ את תקן ה-USB Type C, וגם ב-OnePlus 3 תוכלו למצוא שקע טעינה מהסוג הזה. המטען המצורף לערכה הוא מטען מהיר. ב-OnePlus קוראים לטכנולוגיית הטעינה המהירה שלהם Dash Charge, והיא מאפשרת טעינה מסוללה ריקה לחלוטין לטעינה של 60% בתוך חצי שעה בלבד, תענוג. ה-OnePlus 3 לא מתבלט בצורה מיוחדת, לא לרעה ולא לטובה בכל הקשור לכישוריו כמכשיר טלפון: עוצמת ואיכות השמע של הרמקול היחיד במכשיר מספקת, וכך גם השמע באפרכסת.

מבט מקרוב על תחתית המכשיר: שקע אזניות, שקע הטעינה, והרמקול (צילום: גד גניר)

OnePlus של אמצע שנת 2016 היא חברה בוגרת יותר, מנוסה, שהפיקה לקחים מטעויות העבר. לאחר שהנמיכו את עוצמת הפרובוקציות שלהם, והחליטו לוותר על מערכת ההזמנות שייצרה כלפיהם המון אנטגוניזם, נותר להם רק אתגר אחד: להביא לשוק מכשיר שישחזר את ההתלהבות שעורר המכשיר הראשון שלהם, ויעשה זאת בזכות עצמו, בלי הצורך בבאזז שהחברה כה הצטיינה ביצורו. בניגוד ליצרניות כמו אפל או סמסונג, אף אחד לא מצפה מ-OnePlus להציג טכנולוגיות חדשניות. החברה הזאת צריכה לספק את מה שתמיד התחייבה לספק: מכשירים חזקים במחירים אטרקטיביים. ה-OnePlus 3 הוא מכשיר מעולה, אחד המהנים ביותר שיצא לי לבדוק ומחירו בחו"ל (400 דולר) הוא סופר אטרקטיבי ביחס לתמורה שמקבלים עבורו. בישראל, יתרון המחיר מתמסמס: היבואנית הרשמית של OnePlus צפויה להתחיל למכור אותו בישראל במהלך החודש הקרוב, אך יבואנים פרללים כבר הקדימו אותה ומוכרים את המכשיר בארץ במחירים שנעים בין 2300 ל-2600 ש"ח. בהתחשב במיסי היבוא לישראל, קשה לי לראות את היבואנית הרשמית מצליחה לתמחר את המכשיר במחיר אטרקטיבי יותר. כך נוצר מצב שבו המכשיר שנועד להציב אלטרנטיבה זולה למכשירי הדגל, נמכר בישראל במחיר זהה למחירם (ביבוא פרללי) של מכשירים לא פחות טובים ממנו כמו ה-Galaxy S7 וה-Lg G5. בתנאים כאלו, התחרות הניצבת בפני ה-OnePlus 3 על ליבו של הצרכן הישראלי היא כמעט בלתי אפשרית.

המכשיר נמסר לבדיקה באדיבות אתר Gearbest