כזה ניסיתי: Doogee DG800

שוק הסלולר הישראלי נשלט בעיקר ע"י מכשירי High End חדשים או מדורות קודמים. אם תסתכלו סביבכם, תוכלו לראות את רוב הישראלים מסתובבים עם מכשירים מסדרת ה-S של סמסונג, אייפונים, נקסוס 4 ו-5, ועוד. טווחי המחירים למכשירים אלו נעים בדר"כ בין 2500 ל-3500 ש"ח בתקופת ההשקה שלהם. היצרניות הגדולות מציעות מכשירים גם לפלחי שוק עם תקציב נמוך יותר, אך המכשירים שהן מציעות בטווח ה-1000 ש"ח אינם מפתים במיוחד. בחיפוש אחר סמארטפונים במחירים זולים יותר, פונים רבים אל שוק המכשירים הסיניים. בשוק הזה, Doogee הוא מותג סיני פחות מוכר, לפחות בישראל. ה-DG800 הוא החדש ביותר מבין דגמי היצרן הסיני אשר עושים את דרכם כעת ארצה ולי ניתנה ההזדמנות לבדוק אותו בשבועיים האחרונים.

Doogee DG800 (צילום: גד גניר)

אז בואו נכיר את ה-DG800 קצת יותר לעומק: המכשיר, העונה גם לשם Valencia, מצויד בשני חריצים לכרטיסי סים, מעבד MTK בעל ארבע ליבות במהירות 1.3 גיגהרץ כל אחת בנפרד, זכרון RAM בנפח 1 גיגה וזכרון אכסון בנפח 8 גיגה. גרסת מערכת ההפעלה אנדרואיד בטלפון זה היא 4.4.2 גרסא חדשה יחסית ונדירה מאוד במכשירים מבוססי מעבד MTK. השידוך עם מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסת קיט קאט (שהותאמה לעבודה עם זכרון בנפח מינימלי של 512 מגהבייט), מספק חויית שימוש חלקה וזורמת. במאמץ ניכר המכשיר נוטה להתחמם, אך לא באופן חריג או כזה שמפריע להמשיך להשתמש בו.

המסך הוא ללא ספק אחד הרכיבים הכי יקרים בטלפון סלולרי. במכשירים זולים, הצמצום בהוצאות מבחינת היצרנית מתבטא בעיקר באיכות המסך. ב-Doogee DG800 המסך הוא בגודל 4.5 אינטש והרזולוציה שלו נמוכה יחסית, 960 על 540 פיקסלים. מבחינת חדות אין איתו בעיות, אך הצבעים עצמם טיפה חלביים מדי ודהויים קצת, במיוחד כשמשווים אותו למכשירים יקרים יותר.

מסך ה-DG800 (צילום: גד גניר)

חיצונית, ה-Doogee DG800 לא מלהיב באופן מיוחד. הוא מגיע עם שני כיסויי סוללה שונים. המכשיר אותו קיבלתי הגיע עם כיסוי כתום עם גימור של מעוינים שלא הפסיק למשוך תשומת לב ולעורר שאלות בקרב הסובבים אותי. הכיסוי השני, הלבן, לא משך את אותה תשומת לב, אך הוא מגיע עם פיצ'ר ייחודי: משטח מגע. המשטח הזה מאפשר את תפעול המכשיר באמצעות מגע בחלקו האחורי. הדבר טוב בעיקר לגלילה בתוך אפליקציות או בין מסכי הבית. מצד שני,מאחר וכל נגיעה בו (בעיקר הנגיעות האקראיות) באה לידי ביטוי על המסך, חייבים להסתגל לצורת אחיזה שונה של המכשיר. אני אישית לא הצלחתי להסתגל ועד מהרה בחרתי לוותר על משטח המגע, וחזרתי לכיסוי הכתום. על שני הכיסויים אגב, הופיע הסלוגן של החברה "Connecting people and the world", שדרוג קל לסלוגן הידוע של נוקיה, בלי שום קשר בין שתי החברות כמובן.

משטח המגע במכסה הסוללה הלבן של ה-DG800 (צילום: גד גניר)

בתחתית המסך ממוקמים שלושה כפתורי מגע. השימוש בכפתורי מגע בלבד הוא אופנה שהחלה בשנתיים - שלוש האחרונות, ויצרניות מקפידות ליצור אפקט של פידבק בכפתורים האלו ע"י שימוש במנוע הרטט של המכשיר. ה-Doogee DG800 מציב דילמה בפני משתמשיו: השליטה על אפשרות הפידבק מכפתורי המגע מתבצעת דרך פרופילי השמע באפשרויות המכשיר. בפרופיל ה"רטט", שהוא למעשה מצב שקט, הפידבק הזה משום מה לא עובד. מצד שני, בפרופילים אחרים הוא כן עובד. ישנה אפילו אפשרות להגדיר פרופיל אישי, אם כי כאשר תבחרו להנמיך למינימום את הצלצול, ולהפעיל את הפידבק – הפרופיל יהפוך באופן אוטומטי לפרופיל הרטט. במילים אחרות, תבחרו אם אתם מעוניינים בפידבק במקשי המגע (ולהשאר על פרופיל שמע הכולל צלצולים), או לעבור לרטט ולוותר על הפידבק הזה.

בתחום ה-UX בחרה Doogee שלא להתרחק יותר מדי מממשק האנדרואיד הרגיל. תפריטי האפשרויות נשארו בתצורה ובצבעים המקוריים של גוגל, למעט תוספות שונות בתפריט עצמו. ה-Launcher זהה לזה של מכשירי הנקסוס של טרם השקת הנקסוס 5. כדי ליצור בכל זאת ליצור בידול עיצובי מסוים ממכשירים סיניים אחרים, בחרה Doogee להוסיף מסגרות ריבועיות צבעוניות מסביב לאייקונים של האפליקציות השונות, בדומה לאופן שסמסונג עשתה במכשיר ה-Galaxy S הראשון שלה. התנועה ב-Launcher חלקה למדי, אך אם תתקינו עליו את Nova Launcher תזכו לתנועה חלקה וזריזה אפילו יותר.

תוספת קטנה שהייתי ממליץ לוותר על השימוש בה, היא BesAudEnh (ככה זה כתוב בתפריט, נשבע לכם), אקולייזר שתחתיו מופיע ההסבר המחייב "משפר שמע לאוזניות". ניסיתי לשמוע מוזיקה כשהוא דלוק והחויה לא היתה נעימה במיוחד. מצד שני, כאשר כיביתי אותו, והשתמשתי באקולייזר המובנה באפליקציית המוזיקה הרשמית של גוגל (תאלצו להוריד אותה בעצמכם מה-Google Play), התוצאות נשמעו הרבה יותר טוב.

ה-Doogee DG800 מצויד בספיקר חזק באופן מפתיע. אמנם הוא אינו איכותי כמו זה של ה-HTC One M8, אך העוצמה שלו מאפשרת שיחה נוחה בזמן נסיעה ברכב, בתנאי שהתושבת שלכם אינה חוסמת את פתח הרמקול הממוקם בגב המכשיר. גם בשיחה באמצעות האפרכסת הייתי מרוצה, שוב, בגלל עוצמת השמע החזקה יחסית למכשירים אחרים.

גריל הספיקר ב-DG800, והסלוגן של החברה (צילום: גד גניר)

תחום הצילום הוא מקום שבו ה-DG800 לא מצליח להרשים. לא מדובר במצלמה איומה, אך  היא בהחלט לא מרגישה כמו מצלמת 13 מגה פיקסל. לוקח לה המון זמן להתמקד, ביצועיה מאכזבים למדי בתאורה שאינה אידיאלית, וגם מבחר הפיצ'רים באפליקציית הצילום די דלים. המצלמה מאפשרת צילום באמצעות פקודה קולית. במידה ותרצו לצלם מבלי לגעת במצלמה, תצטרכו להגיד לה "Capture", או להגיד Cheese והטלפון יצלם באופן אוטומטי. מדובר בפיצ'ר חביב לצילומי סלפי, תחום שבו ה-DG800 מפתיע לטובה, עם מצלמה קדמית ברזולוציה של 8 מגה פיקסל.

המצלמה והפלאש ב-DG800 (צילום: גד גניר)

Doogee שילבה ב-DG800 סוללה דקיקה בקיבול צנוע יחסית של 2000mAh. לי היא החזיקה מעמד טיפה פחות מיום שלם של שימוש רגיל במכשיר. בשימוש אינטנסיבי יותר הכולל התקנה של אפליקציות, צפיה בסרטונים וניווט ממושך, תאלצו לטעון את הסוללה באמצע היום. את הסוללה אגב, ניתן להחליף לשלוף ולהחליף בקלות.

חויית השימוש ב-DG800 קרובה מאוד למה שמציעים מכשירי רמת הביניים של היצרניות הגדולות, מכשירים שטווח המחיר שלהם נע בין 1400 ל-1800 ש"ח. את ה-DG800 תוכלו לקנות כיום ב-900 ש"ח בלבד, סכום שאפילו בשוק היד-שניה יקשה עליכם למצוא מכשיר טוב. אז נכון, המסך לא מרשים במיוחד, (אך הוא בהחלט לא גרוע), המצלמה לא מדהימה והייתי שמח אם הסוללה היתה מצליחה להחזיק יותר זמן מעמד. ובכל זאת, אם אתם מעוניינים לרכוש טלפון סלולרי ולהשאר עם עודף מ-1000 ש"ח, ה-DG800 הוא אופציה לא רעה בכלל.

Doogee DG800 (צילום: גד גניר)

*עדכון קל: היבואן עדכן אותי כי יש מחסור כרגע ב-DG800 אצל היצרן. יחידות ראשונות שלו צפויות להגיע לארץ בעוד כשבועיים - שבועיים וחצי.