באוקטובר
2013, עסקו רוב השמועות באתרי הטכנולוגיה בשני מכשירים סודיים שעומדים אוטוטו
לצאת לשוק. סמסונג ו-LG, כל
אחת בנפרד, בחרו להשיק טלפון סלולריים המתאפיינים בחידוש שלא נראה בעבר: מסכים
קמורים. בעוד ה-Galaxy Round של
סמסונג הופץ אך ורק באופן מצומצם בדרום קוריאה, ה-G Flex
של LG עליו נדבר בפוסט זה, הפך לסמארטפון מן
המניין, והגיע בשבועות האחרונים גם לישראל.
 |
| LG G Flex (צילום: גד גניר) |
ייתכן
שמדובר בהחלטה לנטוש את שם סדרת הסמארטפונים שליווה את כל המכשירים שהשיקה עד שנה
שעברה (Optimus),
וייתכן שפשוט מדובר בהתקרבות לגוגל במסגרת בחירתה כקבלן לייצור מכשירי
הנקסוס 4 ו-5, בכל מקרה, מרגישים שמשהו טוב עובר בשנתיים האחרונות על LG,
והדבר ניכר באיכות המכשירים שהיא משיקה. ה-LG G2
שעליו סיפרתי לכם לפני חודשיים, התגלה כמכשיר נפלא, וגם
הנקסוס 5 קיבל ביקורות טובות מאוד, ושניהם הביאו לגידול במכירות של LG בישראל. עם תנאי פתיחה כאלו, לא פלא שהייתי להוט להניח
את ידיי על אחד המכשירים המעניינים ביותר שהחברה השיקה.
אז על מה
אנחנו מדברים? פאבלט. ואפילו פאבלט גדול למדי. יש לו מסך 6 אינטש (לעומת 5.7 אינטש
ב-Samsung Galaxy Note 3),
שקיעור המסך אולי גורם לו להראות קטן מ-6 אינטש, אבל עדיין מדובר בטלפון ענק. לא
ארחיב יותר מדי על טכנולוגיית המסך, אך מדובר באחד ממסכי ה-OLED
הראשונים בשימוש מסחרי, והראשון שבהם שמשולב בו פלסטיק במקום זכוכית, מה שמאפשר את
קימור המסך. הרזולוציה של המסך נמוכה ביחס למצופה ממכשיר ברמה הזאת בשנת 2014 : רק
1280 על 720 פיקסלים. עם זאת, הדבר לא מורגש והתמונה נראית חדה מאוד.
הנקודה היחידה שמפריעה לי היא גרעיניות מסויימת כאשר מביטים במסך מקרוב, משהו
שמזכיר מגן מסך לא איכותי במיוחד, אך שוב, מדובר במשהו שניתן להבחין בו רק במבט
ממש מקרוב, ורק בחלק מהזמן. השאלה היותר חשובה היא למה צריך את הקימור הזה. ובכן,
אין לי תשובה חד משמעית לזה. מבלי להיות בוטים יותר מדי, אם הייתי מסוג האנשים
שמכניסים אותו לכיס האחורי של הג'ינס שלי באופן קבוע, ייתכן והייתי מתלהב
מהאיכויות הארגונומיות שלו. בכיס הקדמי, היכן שהטלפון אכן בילה חלק גדול
מהזמן שלו אצלי ייתרון המסך הקמור די הלך לאיבוד. בנקודה הזאת אולי שווה שוב
להזכיר את ה-Samsung Galaxy Round, שבו הקימור היה אנכי ולא אופקי, מה שאיפשר להכניס אותו לכיס המכנס
הקדמי בצורה נוחה יותר, אבל זו רק דעתי האישית.
יתרון נוסף
שאפשר לחשוב עליו בהיבט של קימור המסך הוא העובדה שניתן להגיע לגודל מסך של
6 אינטש ולשמור על נוחות תפעול באמצעות יד אחת, בגלל זוית תנועת האגודל . בפועל זה
לא קורה. קשה לתפעל את ה-LG G Flex
באמצעות יד אחת. רוב הזמן מרגישים צורך למתוח את האגודל מעבר למאמץ הסביר. תופעה
נוספת שנתקלתי בה והבנתי אותה רק לאחר מספר ימים של שימוש: בהקלדת טקסטים, נתקלתי
מדי פעם במצבים בהם שלחתי משפטים שהאות האחרונה בהם נחתכת (מה רבה המבוכה לשלוח
משפט כמו "את בחוץ? אני פותח" בלי האות האחרונה), ולא הבנתי מדוע
זה קורה. מסתבר שלעיתים, מבלי שאשים לב, במסגרת הנסיונות למתוח את האגודל בצורה לא
טבעית, הצלחתי ללחוץ עם שורש האגודל גם על מקש הבק ספייס, ולמחוק את האות האחרונה,
כיף גדול.
 |
| LG G Flex (צילום: גד גניר) |
שאר המפרט
של המכשיר מרשים למדי: יש לו מעבד Snapdragon 800
(זהה לזה שניתן למצוא בגרסת ה-LTE של
ה-Samsung Galaxy Note 3)
מבית קוואלקום בעל 4 ליבות שכל אחת מהן מסוגלת להגיע למהירות של 2.26 גיגהרץ, יש
לו 2 גיגה זכרון עבודה, ו-32 גיגה אחסון פנימי (שלא ניתן להרחבה). באופן מאכזב
למדי, גיליתי שהמכשיר מריץ את אנדרואיד בגרסא 4.2.2, גרסא לא מאוד עדכנית
שכבר הספיקו לצאת לה שני עדכונים משמעותיים. ספק אם LG
תשאיר את המכשיר הזה בגרסא הזאת לאורך זמן, אם כי לאור העובדה שברוב המקרים
יצרניות סלולר מפסיקות לספק עדכוני תוכנה למכשירים שלהן לאחר שנה וחצי במקרה
הטוב, מדובר בנקודת פתיחה קצת פסימית. אם נשים לרגע את גרסת האנדרואיד בצד, ה-LG G Flex
מתפקד ללא רבב: הוא מהיר מאוד, אפליקציות נטענות בזריזות ולמעט מקרה אחד
ויחיד שבו קרסה לי אפליקציה אחת (גוגל אנליטיקס דווקא, אפליקציית אנדרואיד מבית
גוגל, בעודי בוחן בהתלהבות את מספר הכניסות לבלוג שלי), לא נתקלתי שוב באיזושהי
איטיות או סממני עייפות מצד המכשיר.
הממשק ב-G-Flex
זהה לזה הקיים ב-G2. אמרתי זאת בפוסט על ה-G2
ואומר זאת בקצרה גם כאן: LG למדה
לאחרונה לייצר ממשקים שנראים רע, אבל עובדים נפלא. אין כאן את המראה האלגנטי
והמרשים של ה-Sense, ואפילו ה- Touchwiz
נטול השפה העיצובית והאחידות, נראה לפתע מלוטש, לעומת מה שיצרו מעצבי LG.
ולמרות זאת, HTC ו-Samsung
יכולות ללמוד הרבה מכמות האפשרויות וההתאמות האישיות שמאפשר הממשק הזה של LG.
"השכמת" המכשיר באמצעות שתי הקשות על המסך הכבוי קיימת גם כאן. לדעתי
הפיצ'ר הזה עדיין לא פועל בצורה מושלמת: קיים לאג מינורי בין ההקשות בפועל לבין
הידלקות המסך, לאג שחוזר גם בלחיצה על הכפתור בגב המכשיר. עוד פנינים: אפליקציות
אנשי הקשר והחייגן נראות כמו שכפול האפליקציות המקוריות של אנדרואיד מגרסת
ג'ינג'רברד (מלפני 3-4 שנים) וכך גם אפליקציית נגן המוזיקה. בעוד אפליקציות החייגן
ואנשי הקשר אפקטיביות ועושות את העבודה למרות המראה הקצת מיושן, אפליקציית נגן
המוזיקה איתגרה אותי בניסיונותיי למצוא את האופציה לנגן את כל השירים שעל כרטיס
הזכרון בסדר רנדומלי. כמו סמסונג, גם LG
מציפה את משתמשי ה-G Flex
באפליקציות מובנות, חלקן מיותרות וחלקן מצויינות, שלא ניתן להסיר. מלבד גלריה,
אפליקציית פתקים, שעון ואפליקציות דוא"ל, LG
בחרה להוסיף כאן גם אפליקציית גיבוי, מילון, אפליקציית קישור למוצרים חכמים אחרים
מבית LG, וגם Q Ttheater,
אפליקציה המהווה סוג של קישור לאפליקציית הגלריה, נגן הוידאו ויוטיוב.
אחת מנקודות
החוזק ב-G2 היתה הסוללה הנפלאה שלו שהחזיקה מעמד לאורך
יומיים של שימוש רגיל. ה-G-Flex
מצויד בסוללה בקיבול של 3500 mAh,
שאמנם לא ניתן להסיר, אך זה לא מאוד משנה מאחר וגם היא מתפקדת מעולה ומאפשרת זמן
שימוש של יום וחצי בשימוש אינטנסיבי, ואף יותר מכך בשימוש סביר. ב-LG
מתגאים בכך שגם הסוללה קמורה, ומאחר ולא ניתן לפתוח את גב המכשיר כדי לוודא זאת,
נצטרך לסמוך עליהם שהיא אכן כזאת.
אם ציינתי
את גב המכשיר, זו הזדמנות לדבר על החומר המיוחד ממנו הוא עשוי אשר מרפא שריטות.
ובכן, הוא לא מרפא שריטות. המכשיר שקיבלתי היה שרוט ולא הראה סימני התאוששות במשך
הזמן שבילה אצלי. מצד שני, שריטות עדינות שביצעתי בעצמי באמצעות הציפורניים (אל
תספרו ל-LG, בחיאת) כן נעלמו מעצמן, כך שנושא יכולת
הריפוי העצמי אינו חד משמעי. מה שכן חד משמעי זה שהמלה G-Flex,
והמראה הקמור של המכשיר, מזמינים הרבה סקרנים שחושבים משום מה שהמכשיר גמיש. ובכן,
גם כאן התשובה היא "לא". ה-G-Flex אינו
גמיש בשום צורה. ניסיתי. הצמדתי אותו לשולחן, לחצתי עליו ולמעט רעשי
מאמץ/שנאה/מצוקה של הפלסטיקה במכשיר,הוא לא הראה סימני גמישות, לפחות לא יותר משל
המכשיר שלכם, ולא, אל תנסו את זה בבית.
 |
| LG G Flex (צילום: גד גניר) |
המצלמה די
מאכזבת בביצועיה, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר במכשיר פרימיום. לא מדובר במצלמה
גרועה, אבל לא במצלמה שניתן להתגאות בה, במיוחד כשמשווים אותה למצלמות הקיימות
במכשירים כמו ה-Sony xperia z1, או
הנוקיה 1020. כרגיל, היא הוציאה תמונות לא רעות באור יום, ותמונות מגורענות באופן
מוגזם בצילום בתוך מבנה. אכזבה אחרונה לפני סיום -הספיקר, לא מרשים בכלל וקשה מאוד לבצע שיחה באמצעותו בזמן נסיעה ברכב.
קצת קשה
למקם את ה-LG G-Flex מול
מכשירים אחרים בשוק. לא מדובר במכשיר שנועד להתחרות בספינות הדגל החדשות של
היצרניות הגדולות, ה-Samsung Galaxy S5,
ה-Sony xperia Z2, או אפילו ה-HTC One M8
החדש שהושק שלשום. גם בגזרת הפאבלטים, התשובה של LG
ל-Samsung Galaxy Note 3
נמצאת דווקא ב-LG G-Pro 2. אז
למי בכל זאת ה-LG G-Flex
מיועד? למי שרוצה שיבחינו שהוא קנה טלפון ייחודי. לא מדובר בדאווין, מדובר בהצהרה.
מי שקונה טלפון כזה, מעוניין שיראו זאת, וידברו איתו עליו. כמובן שניתן לשקר
לעצמנו ולספר שיש למסך הקמור יתרונות של התאמה נוחה יותר לקוי המתאר של הראש בעת
שיחה (כמו בפרסומת הזאת של מוטורולה), שכיף יותר לראות עליו סרטים (אכן כיף לראות
סרטים על טלפון עם מסך בגודל 6 אינטש, אבל אין לזה קשר לקימור המסך), ושהעובדה שגם
כשמניחים אותו על המסך, רק הקצוות שלו נוגעים בשולחן וכך הוא מוגן טוב יותר מפני
שריטות. ניתן לשקר לעצמכם אבל אין צורך. בעולם שבו כל הסמארטפונים נראים פחות או
יותר אותו הדבר, ה-G-Flex
מצליח להתבלט (או להתקמר!) ועבור חלק מהאנשים זה מספיק כדי להוציא סכום
הקרוב ל-4000 ש"ח על טלפון סלולרי. למרות הנקודות המאוד ספציפיות שציינתי,
מדובר בסה"כ במכשיר מאוד ייחודי שמספק חויית שימוש כיפית ב-99% מהזמן, הודות
למפרט עוצמתי וממשק מעולה. לכן, בחירה ב-G-Flex
אולי לא תהיה הכי רציונלית, אבל ללא ספק מדובר בבחירה מצויינת.
הוסף רשומת תגובה