כזה ניסיתי: טאבלט Asus Memo Pad HD7

לפני שניגש לעיקר, הרשו לי להציג סוג חדש של פוסטים בבלוג הזה, פוסטים מסדרת "כזה ניסיתי". כשמם כן הם, מוצרים שביקשתי לקבל לבדיקה כי הם עניינו אותי באופן אישי, ניסיתי אותם לתקופת זמן מסויימת ונאלצתי בלב כבד (או שלא) להחזירם. למי שתוהה, לא, אני לא מקבל תשלום עבור הבדיקות האלו, ולא, לצערי החפיצים האלו לא נשארים אצלי.

ה-Memo Pad HD 7 מגיע אלינו מהנציגות הישראלית של חברת אסוס העולמית. בנימה אישית אני יכול לספר שגם הטאבלט הראשון, וגם הטאבלט הנוכחי שלי, שקניתי מכספי, יוצרו ע"י אסוס (כתבתי על כך יותר בהרחבה כאן), וסביר להניח שגם הטאבלט הבא שלי יגיח מפס הייצור של החברה הזאת. אחרי הגילוי הנאות הזה, אני יכול לספר לכם שלמרות חיבתי העזה לאסוס, דווקא ה-Memo Pad HD 7 לא יהיה הטאבלט הבא שלי, אם כי אשמח להמליץ עליו כמעט לכל מי שמחפש טאבלט ולא יודע במה לבחור. מבולבלים? תיכף תבינו.

שלל צבעיו של ה-Asus MeMO Pad HD 7 (מקור: אתר יצרן)

להיות החפיץ ה"זול" בקטלוג של חברה מסויימת זהו תפקיד לא פשוט. במקרים רבים הוא נמצא שם כדי לגרום למוצרים הקצת יותר יקרים של אותה חברה להראות אטרקטיביים יותר. במקרים אחרים חברות מעדיפות לא "ללכלך" את עצמן בהתעסקות עם מוצרים נחותים. טאבלט זול יכול להיות מלכודת ללקוחות ולחברה. תארו לעצמכם את התרחיש הבא: סוני בוחרת לייצר טאבלט זול ובעל מפרט נחות. לקוחות קונים אותו בהמוניהם ורובם מתאכזבים ממנו. האם זה יגרום להם לקנות טאבלט יקר יותר של סוני? אני בספק. רוב הסיכויים שהם ינסו את מזלם בחברה אחרת שעדיין לא הספיקה לאכזב אותם.

וכך אנחנו מגיעים אל אסוס, שבחרה להכנס לשדה קרב שיצרניות רבות אחרות נמנעות מלהתקרב אליו, שוק הטאבלטים הזולים. כן, אני מדבר על השוק שבו שולטים מותגי מדבקה כמו MAG, KAYA, Teac, מותגים שאיני בטוח אם הם מותגי מדבקה ספציפית בתחום הטאבלטים כמו Polaroid ו-Mio, ואפילו חברות מכובדות שסתם מייצרות טאבלטים זולים יחסית כמו Archos. ה-Memo Pad HD 7 נכנס לשדה הקרב הזה, עם מחיר העומד על סך של 821 ש"ח (בחנות שהציגה את הצעת המחיר הזולה ביותר עבורו בזאפ), או 727 ש"ח בחו"ל. מדובר במחיר יקר יותר מרוב מה שמציעות החברות האחרות בפלח השוק הזה,  וקשה להאמין שמישהו ש-400 ש"ח הוא סכום גבוה עבורו לתשלום על טאבלט, ייקח את ה-Memo Pad HD 7 בחשבון בקנייה, אולם ביחס לטאבלטים ממותגים ברמתה של אסוס (כן, אני מדבר על סמסונג, מוטורולה, סוני, אייסר ואחרות), מדובר בטאבלט זול מאוד.

היכן מתבטא המחיר הנמוך הזה? בעיקר בקנקן. כולו עשוי פלסטיק, ואפילו אין בו חלקי פלסטיק בגימור או בצבע שעלול להראות יוקרתי. מילא חומרים, אפילו העיצוב עצמו מאוד פשוט כאשר החלק הקדמי כולל מסך עם מסגרת שחורה, וחלקו האחורי עשוי פלסטיק בצבע אחיד (ביחידה אותה קיבלנו לבדיקה מדובר בצבע כחול בעל רמזים לגימור מטאלי) כאשר ניתן להזמין אותו במספר צבעים שונים לבחירה.

Asus MeMO Pad HD 7 (מקור: אתר יצרן)

כאן בערך נגמר החלק שבו נראה שאסוס חסכו עלינו. שאר חויית השימוש במכשיר הזכירה לי מאוד את חויית השימוש בפדפון 2 וטאבלטים אחרים של אסוס, יקרים בהרבה. האמת שהייתי מעט סקפטי בנוגע למעבד הפועם בקרבו של הטאבלט הזה. מדובר אמנם במעבד בעל ארבע ליבות, שכל אחת מהן בעלת מהירות שעון של 1.2 גיגהרץ, אך הוא מלווה בערכת שבבים של חברת Mediatek הסינית שלפחות על הנייר, לא עושה רושם כמו שמות גדולים כדוגמת NVIDIA, אינטל או קוואלקום. בפועל, הסקפטיות רק התגברה כאשר ראיתי שהמעבר בין דפי הבית אינו חלק, ופתיחת מגירת האפליקציות מקרטעת. עם זאת בשימוש רגיל בטאבלט, בגלישה באינטרנט, בהאזנה למוזיקה, ואפילו במשחקים (ניסיתי את טמפל ראן 2), התפקוד שלו היה ללא רבב. התקנה של Apex Launcher פתרה את הגמגומים במסך הבית ובמגירת האפליקציות לחלוטין, מה שהפך את חויית השימוש בו לקרובה מאוד למה שיש לטאבלט מוערך כמו הנקסוס 7 שלי (מודל 2012) להציע. הנקסוס 7 אגב, למי שלא יודע, מגיע אף הוא מבית אסוס.

תחום נוסף שבו ה-Memo Pad HD 7 דומה מאוד ל-Nexus 7 הוא באיכות המסך. כאן ניכר ההבדל האמיתי בין ה-Memo Pad HD 7 לבין טאבלטים זולים אחרים של החברות שציינתי קודם. כל מי שהפיל טאבלט או אפילו טלפון סלולרי יודע שחברות המעוניינות לקצץ דרמטית במחיר הטאבלט שלהן, מציידות אותו במסך נחות. מסך שאינו איכותי מוציא את החשק להשתמש לאורך זמן בטאבלט. לא כיף לשחק על מסך כזה, לא כיף לקרוא בו, ובאופן כללי, הוא מבאס. ה-Memo Pad HD 7 בניגוד לטאבלטים זולים ממנו, מצויד במסך שלדעתי זהה לזה הקיים בנקסוס 7 שלי. מדובר במסך איכותי  בעל פאנל IPS, ברזולוציה של 1280X800. הוא מפיק תמונה חדה, ואפשר להגיד עליו בלב שלם שהוא עושה את העבודה ואף יותר מזה.

ה-Memo Pad HD 7 מפנק אותנו בחבילת אפליקציות מובנות מבית אסוס, ובמגוון שיפורים לממשק ה-Holo המקורי של גוגל. השיפורים האלו הופכים את השימוש בטאבלט לנוח ומהנה יותר לעיתים אפילו מהנקסוס 7. הטאבלטים הראשונים של אסוס שהריצו את מערכת ההפעלה אנדרואיד שמרו על ממשק הנקי של אנדרואיד. משנה לשנה, אסוס התחילה לשנות עוד ועוד איזורים בממשק המכשיר, ובכל זאת הקירבה לעיצוב המקורי של אנדרואיד עדיין קיימת כאן. מה בכל זאת שונה? מסך ההגדרות, שאמנם מסודר כמו כל מסכי ההגדרות בכל מכשיר אנדרואיד אחר, רק שכאן הצבע השולט הוא לבן, מה שנותן תחושה טיפה יותר יוקרתית וייחודית. אסוס בחרה לאחד את שני וילונות ההתראות הנגללים מחלקו העליון של המסך לוילון אחד המכיל גם את ההתראות עצמן וגם את פקדי השליטה על הקישוריות ועוצמת הבהירות. אם הזכרתי את עוצמת הבהירות- לא הבחנתי באפשרות לבחור בעוצמת בהירות אוטומטית, ולהערכתי פשוט אין כזאת. 

מימין לשמאל: וילון ההתראות, מגירת האפליקציות ומסך הבית. (צילום: גד גניר)

עוד שיפור קטן שגם יצרניות כמו סמסונג וסוני מוסיפות לטאבלטים שלהן, קיצורי דרך בתחתית המסך. הקטע המרשים כאן הוא שמדובר בקיצורי דרך לווידג'טים המזכירים את סביבת העבודה ב-Windows. הכוונה היא שהווידג'טים האלו נפתחים ולא מפריעים להמשך העבודה על המסך, וניתן לגרור אותם לכל מקום על גבי המסך. שיפורים נוספים: ממשק AudioWizard המאפשר בחירה בין מצבי שמע שונים (השמע ברמקול החיצוני כאן מצוין, אם לא ציינתי זאת כבר). באמצעות Asus Splendid תוכלו לשלוט באופן מאוד מדויק באיזון הצבעים והבהירות על המסך, ואפליקציית Power Saver, ובכן, באופן מפתיע, תאפשר לכם לשלוט באופן נקודתי על מגוון היבטים במכשיר המשפיעים על צריכת הסוללה שלו.

מימין לשמאל: ווידג'טים בתחתית המסך, חסכון בסוללה, AudioWizard (צילום: גד גניר)

כאמור, מלבד שיפורי הממשק, אסוס מפנקת את המשתמשים במגוון אפליקציות מובנות. לי אישית יש בעיה עם שימוש באפליקציות מובנות מאחר ובשלב מסוים אם אני נאלץ להיפרד מהטאבלט, אני צריך לחפש דרכים יצירתיות להעביר את כל המידע האגור באפליקציות האלו, לאפליקציות אחרות. ולמרות זאת למי שלא חושב כל כך קדימה, האפליקציות האלו נראות נהדר, והן שימושיות מאוד. יש כאן את אפליקציית הספריה וקורא הספרים של אסוס, אפליקציית הפתקים Super Note, אפליקציית רשימת מטלות מבית אסוס, מנהל קבצים נוח, אפליקציית BuddyBuzz המשלבת במקום אחד פידים מכמה רשתות חברתיות  כגון טוויוטר ופייסבוק (את כל השאר איני מכיר, ולמען האמת מוזר שגוגל פלוס לא נכללת ביניהן), ורשימת האפליקציות עוד ממשיכה.

מימין לשמאל: קורא ספרים דיגיטליים, BuddyBuzz, SuperNote (צילום: גד גניר)

ההשוואה לנקסוס 7 2012 ממשיכה: שתי תוספות שתמצאו ב-Memo Pad HD 7 ולא תמצאו בנקסוס 7 הן חריץ הרחבה לכרטיס זכרון, ומצלמה אחורית. במצלמה אני לא משתמש וקשה לי להבין אנשים שמשתמשים במצלמה בטאבלט שלהם מאחר ומדובר באביזר לא נוח בעליל לצילום. חריץ ההרחבה הוא תוספת מבורכת המאפשרת להגדיל את נפח האחסון במכשיר באמצעות כרטיסי זכרון בנפח של עד 32 גיגה.

אם כך, מדוע לא אקנה אותו? כמה סיבות. קודם כל זהו הטאבלט הראשון שאני בודק במסגרת "כזה ניסיתי". אם אתחייב לקנות כל טאבלט שאני בודק, ייתכן ומצבי הכלכלי יתדרדר. שנית, יש לי כבר טאבלט, בן שנה, הנקסוס 7. התשובה הרצינית לשאלה הזאת היא שלאור מדיניות העדכונים המאכזבת בשנים האחרונות של מכשירי אנדרואיד שאינם משתייכים למשפחת הנקסוסים של גוגל, לקנות טאבלט מהסוג הזה זה להשלים עם העובדה שאתה קונה מכשיר שמערכת ההפעלה שלו תתעדכן מקסימום פעם אחת בלבד. עבור מי ממתין בדריכות ובציפיה לעדכוני מערכת ההפעלה, כמוני (כתבתי על נושא זה גם בפוסט על הפדפון 2), מדובר בעניין בעייתי מאוד.

Asus MeMO Pad HD 7 (מקור: אתר יצרן)

ולמרות זאת, אם אני בוחן את ה-Memo Pad HD 7 בפני עצמו, אני חייב להגיד (ואני יכול לעשות זאת בלב שלם לגמרי) שמדובר בטאבלט מצוין. המסך הנהדר, איכות השמע המעולה, המעבד המפתיע שעושה את העבודה ללא שום רגשות נחיתות והערך המוסף של השיפורים והאפליקציות המובנות, יחד עם תוית המחיר המאוד אטרקטיבית, הופכים את ה-Memo Pad HD 7 לחפיץ שאשמח להמליץ עליו לכל מי שמחפש טאבלט ראשון לעצמו או לילדיו ולא בטוח מה הוא בדיוק צריך או אפילו מה הוא מחפש בדיוק.